כבר לא

כמו בלון שיצא ממנו האוויר

פתאום לא יכולתי לשתוק עוד

ושמעתי דמעותייך וראיתי שתיקתך

לא עצרתי

כמו חיה שנפתח לה שער כלאה

פתאום לא הצלחתי לשקר עוד

וראיתי צערך ושמעתי את בכייך

והמשכתי

ולבד אני הולך בדרך

שברורה רק לי ולו

ואתם שבשבילי תמיד הייתם

גב ובית

ברגע אחד כבר לא.

ואתה שהיית תמיד ועדיין

סלע חיי וגיבור ילדותי

ספגתי חסרונך וביקשתי מבטיך

ונשברתי

וכשאתה ביום של חג

על פני כמו משב אוויר חלפת

דמעתי זעמך ושתקתי דמעותיך

והלכתי

איך שכחתם לי חיים שלמים שאהבתי וקיוויתי

ונדמה שבלבכם לא נותר לי עוד מקום

לא יודע איך לצעוק שהייתי ועודני

שלכם מלידתי מאז ועד היום.

ואת שאת חיי נתת לי

ונשמה שמת באפי

בכיתי שתיקתך וצערך דמעתי

ועכשיו אני הולך.

לבד אני הולך בדרך

שברורה רק לי ולו

ואתם שבשבילי תמיד הייתם

גב ובית

ברגע אחד כבר לא.

16.11.2006