האִם

הִתְלַבְּטוּת תָּמִיד 

הָיְתָה בְּרֹאשׁ מְעַיְּנָיו

וְלֹא חָשׁוּב מָה הַסִּבָּה

גַּם אִם יָשַׁב אָז בַּכֻּרְסָא

עַכְשָׁו הוּא מִתְלַבֵּט

מִי גָּדוֹל יוֹתֵר

וְשָׁם מִמַּעֲמַקֵּי הַכֻּרְסָא

מַמְשִׁיךְ לְהִתְלַבֵּט

הַאִם צָרִיךְ לִהְיוֹת 

אוֹ גַּם לִחְיוֹת.

יפה צביקה היקר שיר ההתלבטות שאת נפשך עכשיו מעסיק,  ואני בלי התלבטות כתבתי לך שיר קצר כתגובה.

יום רבעי מבורך

שמוליק

לעניות דעתי השמיים יותר גדולים. אבל ... כולי תהיות בקשר לכך. מה שאני כן יודעת זה שאם הגוף לא רוצה לקום סימן שצריך לעשות כמה נשימות עד הבטן עם עיניים עצומות . וזה תמיד מרגיע ונפלא . יום טוב 

.

מתלבט בין שמיים וארץ, 

בין אישה-אימא לאישה-אישה (כך אני מבינה). 

כתוב מצוין. מעולה. 

וחזק - וואו. 

(ואִם הבנתי לא-נכון, אנא סליחתךָ!)

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר מאוד.

רבקה

---

יש ימים שכאלה של דכדוך קל, בלבול נפשי. מקווה שיחלוף במהרה. אז אתה צודק, רק לקום מהכורסה זה מבצע כשעננה מרחפת ממעל ומי מתעסק ברגעים אלה, בשאלות על כדור הארץ ושאלות גדולות אחרות. 

את מי מעניינת השאלה הזאת כשמתעסקים עם ריקנות מבפנים. רק לרגע קט וזהו!

לימים של שמחה-אדם 

יש גם רגעים שכאלה, של ריקנות שדבר לא יזיז אותך ממקומך..

המשך ערב נעים..ממני שמאי..