אבק הגאווה

את הענף שהוא נשען עליו. ואתה מוכיח ללא כחל ושרק את פעליליו הנלוזים והבלתי חברותיים בעליל. ואומר לו... מגיע לך. וכן. אני ממש שם המון פעמים. טחנות הצדק לעיתים טוחנות את הנשוא עצמו 

.

וואו. 

מתואר כאן אדם שאצלו, כנראה, הזולת הוא רק הֲדוֹם לרגליו.  

אבל - לא לעולם חֹסֶן. 

"ביד חזקה ובזרוע נטויה" - הפסוק התהפך אצלו בסוף דרכוֹ. 

דרכךָ לתאר אותו - אֶת האיש ואֶת עברוֹ המפואר לעומת 

ההווה המשפיל - היא דרך מפוארת לא פחות, וחסרת רחמים, 

כפי שהוּא היה.   

שיר חזק. מרשים. מעניש. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

ברשותךָ, יקי יקר, 

ובלי קשר לנשוא שירךָ: 

אני מאחלת סוף-המשך-סוף כזה לאותו מישהו, זֶה שרוצה שוב

להשתלט עלינו. 

תודה שוב. 

רבקה

---

גם אני מאחל לו אותו דבר להוא שמנסה להתחמק מהכלא.. 

ההיבריס, חטא הגאווה הוא אחד מהחטאים הנוראיים על פי הנצרות. וזה נכון בכל חברה אנושית. וזה הוא, היהירות הזו שלו העבירה אותו על דעתה, אך הייתה חרב פיפיות למעשה עבורו.  

כרה בור ונפל בו

לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן,

וּבַסּוֹף מַגִּיעַ גַּם הָעֹנֶשׁ

לְהִתְנַהֲגוּת נְלוֹזָה 

הוּא הָיָה צָרִיךְ לָדַעַת

שֶׁיֵּשׁ מְחִיר

לְהִתְנַהֲגוּת פּוֹגַעַת..

שיר עוצמתי וכואב כתבת יקי היקר , ההוא שבך פגע עכשיו נענש כי לא לעולם חוסן .

לילה טוב ושנה טובה ומבורכת

שמוליק

זועק, דברי תוכחה, בעוכריו  -  גאוותו ניסקה על היוהרה והוא יכול להתבוסס עכשיו על החרפה. תודה רבה לך יקי היקר, ערב מענג.

חטא 

שהאדם בסופו משלם עליו 

שם לעצמו רגל 

חיבוק לך יקר