על כיסא הרחמים

הכל נראה אטום ומרוחק.

מכאיב וכואב

בַּתְּמוּנָה שֶׁצִּיַּרְתָּ 

בְּמִכְחוֹל מִלּוֹתֶיךָ,

יָקִי הַיָּקָר,

אֵין טִפָּה שֶׁל קְדֻשָּׁה

וְאֵין זִיק שֶׁל תִּקְוָה

וְגַם אֵין סִבָּה

לְבַקֵּשׁ מֵהֶם חֶמְלָה.

הַלֵּב כּוֹעֵס 

עַל חֹסֶר הַתְּבוּנָה

גַּם אִם בְּשַׁעֲרֵי הָאֹפֶק

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה מַמְתִּינָה,

וְאֵלֶיהָ צָרִיךְ לָשֵׂאת עֵינַיִם

אוּלַי מִמֶּנָּה תָּבוֹא הַיְּשׁוּעָה.

שיר עוצמתי  מלא כאב כתבת יקי היקר בלי תחושה של חג וקדושה עם אלוהים ומלאכים מסוממים שלהם לא מתפללים ולא מבקשים מחילה.

סופ"ש נעים ושנה טובה ומבורכת

שמוליק

.

וואי וואי וואי וואי וואי ... 

ברשותךָ, יקי יקר, אתייחס לתמונה המרכזית בלבד:

אלוהים וכל פמלייתו של מעלה נזכרו עכשיו בימֵי וודסטוק

והסמים של שנות ה-60' וה-70 ... 

ומה הם שרים? בוב דילאן? רולינג סטונס? ג'ואן באעז? 

ז'אניס ג'ופלין? 

אולי לא יכולים לדאוג לנו, אבל - לפחות לא ימטירו עלינו 

קללוֹת... 

(מה-זה-נהניתי-לקרוא ...)

תודה רבה-רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

שלךָ, אתךָ, תמיד, 

רבקה

---

בדיוק כתבתי על כך. כאן בקנדה זה חופשי..

איזו דמות ניבטת ממילותיך. לא אותו מכובד הכותב אותנו לחיים או למוות, אלא אחד מסטול, זחוח שכלל אינו יודע מה הוא עושה. 

זועק - לא די שאלוהים מתרווח על כורסת הרחמים ומחטא חטאים, גם המלאכים מרחפים ומתאדים... תודה רבה לך יקי היקר.

יש כאן 

היטבת באירוניה להגיע לליבי 

שבת טובה יקר