ערב. אחד

..להזכירה הייתי שם תמיד בשבילה

חשבתי וחטפתי עוד מהלומות של דמותה בראש

בזאת שהיא התרוצצה בגנים שם בלי לחשוב

נתתי למניפולציה של המח לתעתע לי בלב 

לזין שלי להתכווץ. בלעתי עוד רוק, נשמתי עוד אוויר

נתתי לעוד יום לעבור לו ולעבור והזין שלי להתכווץ יותר ויותר

עד שהאיבר שהיה נחשב פעם לאגדה, נהפך למיתוס 

ואני שמחובר אליו שהיה להשראה נהפך לתרמוס

אחרי כאנסופ ימים שאני שם את הרגליים על השולחן 

ושהיד קלה על המקלדת 

בזמן שאני יושב בגינה בבית בערב, קופץ עליי חתול. 

גור קטן, שברח לבד מהקור והתפלח למרפסת ביתי, ניתר על רגליי, 

שחור לבן, מסתכל על עיניי, מסתובב קלוט על בטני

ונרדם. 

ואני רק מסתכל עליו, מנסה להבין איך ומי נגד מי 

אבל הוא מחם אותי, ומרכך את בדידותי 

אחרי שהרגליים שלי התעייפו, והשעה המאוחרת והקור כבר שברו אותי,

החלטתי להוריד את הרגליים מהשולחן, ולהניח קצת את המקלדת בצד,

הגור הקטן הבין את הרמז, קיפץ מבטני חזרה לדשא 

ורץ לתוך קרטון עם שמיכה קטנה. 

אני קפלתי את האייפד ונכנסתי למפתן ביתי 

כשאז הרגשתי נפיחות קטנה בבטני, הבנתי שיש לי חרא 

כנראה החום של החתול עשה לי משהו. 

ו אז  שוב פעם חזרת לי בריפיט

חיפשתי אותך בן השורות של מה שכתבתי

אולי שם השארתי אותך, ליד השולחן, בקור?

אולי היית החתול? אולי הקופסא הקטנה שהוא הסתתר בו אחר״כ?

אולי בכלל היית החרא? 

חיפשתי את המטפורה שלך במילים

ניסיתי לצייר אותך כזבל, כנבלה, כשוברת לבבות שהתגנבה אליי 

ללב פעם ערב אחד כשלא הייתי מוכן ואז כשלא היה לך עוד כח זרקת אותי לתוך 

קופסא? אני אוהב אותך, רק אותך,כ כךכף אוהב לא יכול לדבר איתך

נטלי