ספר משונה

אתה קורא את הספר ויש לך ציפיה שגם לך יתמזל המזל, לא ישימו לב לגידול שהוא ... תודה רבה לך צבי היקר.

מספיק שאתה כותב שיר כדי להוכיח שאינך כזה 

זוהי אלגוריה על טבענו אנו. טבע האדם הנוגע לתדמית, ותכונת העדר האנושית. 

קושינסקי בנה דמות ״שטוחה״ במכוון, בשימוש בפיגור קל או אדם על הרצף האוטוסטי שכל הידע שלו מן הגן ומהטלוויזיה. 

הוא למד על העולם ובני האדם-מצג הטלוויזיה, ואנחנו כיברה משתקפים על הצג הזה בהוויה המאוד עמוקה שלנו. ספר גאוני ויוצא דופן. 

אני מקווה לראות אותך היום אצל גלי

שם נדון בספר  להיות שם עליו מבוסס השיר שכתבת.

את השיר שאני כתבתי באותו עיניין אני עכשיו מקדיש לך:

הוּא הָיָה/ש.כֹּהֵן

הוּא הָיָה 

אָדָם מֻגְבָּל שִׂכְלִית.

כָּל עוֹלָמוֹ הָיָה

לְטַפֵּל וּלְטַפֵּחַ

אֶת הַצְּמָחִים בַּגַּן

שֶׁל אָדָם אָמִיד,

וְאַף פַּעַם לֹא עָזַב

אֶת הַצְּמָחִים לְבַד,

כִּי בִּשְׁבִילוֹ הָיוּ 

הֵם מִשְׁפָּחָה.

יוֹם אֶחָד 

כְּשֶׁפַּטְרוֹנוֹ נִפְטַר

אֶת הַגַּן נִדְרָשׁ

אָז לַעֲזֹב,

וּבִשְׁבִילוֹ 

הָיָה זֶה רֶגַע 

שֶׁל מַכְאוֹב.

לְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת יָצָא

מִבְּלִי לָדַעַת 

אֵיפֹה הוּא נִמְצָא,

וּכְשֶׁפָּגְעָה בּוֹ מְכוֹנִית 

הִשְׁתַּנּוּ חַיָּיו.

הָאִשָּׁה שֶׁבּוֹ פָּגְעָה

אוֹתוֹ אִמְּצָה,

וְאוֹתוֹ לְחַלּוֹנוֹת גְּבוֹהִים

שֶׁל הַחֶבְרָה קִרְבָה.

הָאִישׁ צָעִיר יְפֵה הַתֹּאַר

תָּמִיד יָדַע לָתֵת תְּשׁוּבוֹת

הַמְּבֻסָּסוֹת עַל הַגִּנּוּן,

וְעַל צְפִיָּה רַק בַּמִּרְקָע

תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֲנָשִׁים

רָצוּ וְאָהֲבוּ לִשְׁמֹעַ

אַךְ מִבְּלִי לוֹמַר דָּבָר.

הָאִישׁ בְּמַעֲלֵה 

הַסֻּלָּם הַחֶבְרָתִי טִפֵּס

וְעַד לַיּוֹעֵץ  שֶׁל הַנָּשִׂיא 

הוּא חָשׁ שֶׁהִתְחַפֵּשׁ,

כִּי כָּל מָה שֶׁיָּדַע

זֶה עֲבוֹדַת גִּנָּה,

וּלְדַבֵּר בְּשָׂפָה

כֹּה רְדוּדָה 

אוֹתָהּ שָׁמַע 

תָּמִיד רַק בַּמִּרְקָע.

ששאף להיות נשיא ארצות הברית. 

לבסוף הוא גורש מגן העדן שלו,

אך בדרך פלא הצליח ושגשג,

ואתה מאחל לא שלא יפול מהגובה אליו הגיע. 

ולצדך, צמחים גדלים וקמלים 

ואתה מבקש שגם מזלך יתמזל 

ושאנשים לא ישימו לב לגידול שהוא אתה - 

בער וריקני ממש כמו האיש.

אולי אתה בער, מה שאינני מסכים איתו כלל וכלל,

ובטח לא מפגר, צבי.

כתיבה נהדרת.  

.

:))

קראתי אֶת הספר, ראיתי אֶת הסרט, 

ונהניתי מאוד-מאוד מדבריךָ בשירךָ, 

מציפייתךָ, שכנראה, יש לה בסיס (לפחוֹת בספר ובסרט), 

ומהסרקָזְם העצמי שאַתָּה מיטיב לזרוע. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---