דם מדמי

הַתְּאוֹם שֶׁבְּךָ

כּוֹתֵב בְּעֶצֶם אוֹתְךָ

וְאַתָּה יוֹדֵעַ

שֶׁהוּא וְאַתָּה

חַד הֵם

לְטוֹב וְלָרַע..

תודה צביקה על עוד שיר מעורר מחשבה על מי שאתה באמת  כשאתה כותב שירה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

אוי, הביקורת שבך. ביקורת עצמית נוקבת ולא מדויקת כלל. דם מדמך. התאום שלך.  

לא אחת כשאני כותב, אני מרגיש מרחף בחלל החדר ומרגיש שזה לא אני הוא הכותב.

אני לא קורא לזה התאום שלי,

אני קורא לזה הפיצול שלי 

נהדר צבי. 

.

כל אחד והתנסוּתוֹ-שלוֹ בכתיבה ו/או בכל עיסוק אחר שדורש 

יצירתיוּת. 

אצלי, לפעמים אני רואה אֶת עצמי בשנותיי הצעירוֹת מאוד

(ילדה, מתבגרת) מתבוֹננת בי ובכתיבתי. 

בנוגע לסיבוֹת לכתיבה כפי שאַתָּה מעלה: 

קטונתי. 

לא היה לי קל לקרוא, האמת. 

מה שאומר: יש משהו חשוב ונוגע בדבריךָ. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ על כךְ, צביקה יקר מאוד. 

<לב>

רבקה

---

איך שאתה יודע לבקר , אף אחד לא יכול עליך,

אפילו לא אחיך התאום.

אפילו לא זה שניבט אליך במראה 

מספיק להחמיר 

צבי יקר

זה לא עושה טוב לאף אחד.

כל אחד מאיתנו יצירה אלוהית 

אתה מתפלא על כך כי האיש טובל בביצה של גסות רוחנית ולא כמוך כותב, ואתה זוקף את זה לכך שהוא משועמם וחסר מעש גופני. תודה רבה לך צבי היקר.