יצירות אחרונות
והיום כורע ברך (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -02/05/2024 11:18
שְׁדֵּרוֹת הַשִּׂמְחָה (1 תגובות)
אביה /שירים -02/05/2024 09:43
פעם היו חלומות.. (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/05/2024 09:43
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
כבר דבר לא יהיה בסדר (7 תגובות)
גליה אזולאי /שירים -01/05/2024 23:33
אל תכתב לה שיר אהבה (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -01/05/2024 21:52
העטיפה וצניעותה (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -01/05/2024 21:44
סחרור- מתוך דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -01/05/2024 21:05
ריח הכמיהה (7 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -01/05/2024 18:15
סיפורים
חתחות*הושטתי את היד ולחצתי על הכפתור. תוך חצי דקה מגיעה הדיילת, בלונדינית עם ישבן ושיער אסוף בפקעת עגולה. ביקשתי עוד בלאדי מרי, והיא ענתה בנימוס "אין שום בעיה אדוני, עוד רגע". איזו טיסה מחורבנת, ונשארו עוד יותר משעתיים. לונדון היא העיר השנואה עליי בעולם. האפרוריות הזו, שאינה רק בגדר מזג אויר אלא בבחינת אופי שדבק גם בתושבי המקום, מוציאה אותי מדעתי. מישהו ששוחחתי אתו פעם השווה את אנגליה לאירלנד, והסב את תשומת לבי לכך שהאירים הם עם חם ושמח, בעוד שהאנגלים קשים ורציניים, וכל זאת על אף שבשתי המדינות שורר אותו אקלים בדיוק. הכיצד? זה, לדעת הדובר, מפני שאנגליה נמצאת כעת בתקופת מעבר של אימפריה שירדה מגדולתה, בעוד שמעמדה של אירלנד נשאר כשהיה: האנגלים נמצאים כעת בשלב של הסתגלות למעמדם החדש, והנחות, יחסית לעברם המפואר, בעוד שהאירים המשיכו לחיות את חייהם בשלווה כל השנים. אני רוכן קדימה, ושולף את דף ההנחיות להתנהגות בעת מצב חירום בטיסה. בעוד אני בוחן את הציורים הקטנים, אני נזכר איך בראד פיט מסביר לאדוארד נורטון שבמסכות החמצן אין באמת חמצן, אלא חומר מסמם כלשהו, שיקל על הנוסעים ברגעי ההתוודעות למותם הטראגי המתקרב, ומגחך לעצמי. הבלאדי מרי שלי מגיע, ואני גומע אותו בשלוק אחד. לא הייתי מתנגד עכשיו לקבל קצת מהסם שבמסכות. אני חייב לעשן. סיגריה אחת תפתור לי את כל הבעיות לשעתיים הקרובות. אני חוכך בדעתי אם ללכת או לא, ובסופו של דבר קם ונכנס לתא השירותים. במראה אני נראה רזה וחיוור. אני מוריד את מכסה האסלה ומתיישב עליו. אני מתלבט אם להדליק את הסיגריה. במטוס יש אוויר דחוס, שמאפשר לנוסעים ולצוות לנשום כרגיל גם בגבהים. מכיוון שאוויר דחוס הוא דליק במיוחד, העישון בזמן הטיסה אסור בתכלית. אני מוציא סיגריה מהחפיסה, אוחז בה באמצעות האצבע והאגודל, ומסובב אותה על צירה הלוך וחזור. אני מדמיין לעצמי שאני מדליק אותה, ובשנייה בה ניצתת האש פורצת להבה גדולה, שמתפשטת בחלל המטוס כמו בסרטים, מפחמת את כל היושבים בדרכה, עד שהיא מגיעה לכנפיים, שם נמצא הדלק, ואז המטוס כולו מתפוצץ באוויר, ונושר, חלקים חלקים, אל האוקיינוס. אף אחד לא היה מספיק לחבוש את המסכה שלו. אני סוחט את לחצן המצית באגודלי, ומדליק את הסיגריה. לאכזבתי הרבה, לא קורה כלום. אז אני מעשן אותה עד הסוף, משליך את הבדל לתוך הפח, ונשאר לשבת בתא עד שהעשן יתפוגג. *חתחות היא המילה העברית לתופעת ה-TURBULANCE, המכונה בפי העם "כיסי אויר". תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |