על כס דמעתה

דְּקִירוֹת שֶׁל אַהֲבָה

וּבְלִבָּה חָסְרָה

אָז פְּעִימָה

וְזֶה כָּל מָה 

שֶׁהִיא רָצְתָה.

רַק הַדִּמְעָה

אֶת פְּסֵיפַס חַיֶּיהָ

אָז עָטְפָה

בָּרִגּוּשִׁים שֶׁל אַהֲבָה.

שיר עוצמתי יקי  היקר . האהבה כואבת והיא אפילו לא זכתה בפעימה אחת של חסד. מי זאת אותה אישה יקי היקר?

יום רגוע ושקט

שמוליק

לא אישה מסוימת, יש הרבה נשים במצב הזה..

ואולי בכלל זו החלק הנשי שבי 

כמהה הייתה לאהבה, אך לא זכתה בה. סיפורי האגדות על אביר על סוס לבן נתקלו בחוד המציאות. וכמו סינדרלה שנדקרה מן המחט ונרדמה לשנים רבות, גם היא נדקרה. ונראה כי נותרה בה תקווה למצוא את האהבה יום אחד. 

כמה הרסנית היא 

פורמת חוטים דהויים

לעיתים חושבת לסגור את הלב בגלל הכאב 

יום טוב יקר 

עַכְשָׁו,

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ,

שֶׁעֲדַיִן

חָדוּר בָּן חֹד         

הַמַּחַט,

זוֹלְגוֹת אֹדֶם

שֶׁל דְּקִירוֹת

אַהֲבָה.

תודה ויומנפלא

.

עולם האגדות שהעלית מזכיר לי קצת אֶת בת הים הקטנה, 

של אנדרסן, שלא זכתה לאהבה. 

הדקירה מזכירה אֶת היפהפייה הנמה. 

עולם המציאוּת אכזרי יותר: אין נחמה. 

אהבתי אֶת השיר, יקי אהוב. דיבר אליי. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ!

<לב>

רבקה

---

ואיך הצלחת להכנס לנבכי נפשה 

כאבה 

וכמה חוטים אדומים צריך להרבה נשים במצב הזה.

חיבוק לך יקר 

ותודה על כל המחמאות שאתה מרעיף

ראשית, כתיבתך ראויה לכל מחמאה!

 כתבת:

ואיך הצלחת להכנס לנבכי נפשה 

כאבה 

כמו שכתבתי בתגובה לשמוליק 

ואולי בכלל זו החלק הנשי שבי 

שילוב של עולם האגדות עם המציאות

הכוללים את כאבה של  האהבה  בשני המצבים

גאוני

יום מאודר ושמח ורק טוב והעיקר

שפע בריאות

ממני בהמון אהבה

מרים

זה החוט שאתו רוקמים אהבה.

כל חייה חיפשה אחריו ונחלה רק אכזבות

בלי שום רגע של חסד.

ועכשיו, כשמחט הרקמה דקרה את אצבעה

הגיע קצת צבע אדום לחוטיה

צבע דמה שצבע אותם.

אולי עכשיו כמו היפיפיה הנמה מהאגדות,

היא תישן ותזכה לנסיך שיעיר אותה...