הניידת עצרה ליד תחנת המשטרה. הדלתות נפתחו והעצורים הוצאו כשמתנדבים חמושים מכוונים אותם לתוך התחנה. אני, המתנדבת, ירדתי כשבידי כל התעודות שאספתי מהשוהים הבלתי חוקיים ופניתי למדרגות הרחבות המובילות לתחנה. היתה זו שעת לילה מאוחרת. הרבה לאחר חצות.היומנאי קבל את פני בערב טוב מחויך וקרא בקול:
"הנה היא הגיעה".
לא הבנתי למי הוא פונה בהצהרה הזו. משמאלי על ספסל הממתינים ראיתי גבר מבוגר יושב. שערו דליל, עיניו מימיות והוא פוכר ידיו. נראה עצבני ומבולבל. עוד זוג צעיר עמד ליד היומנאי וביקש להגיש תלונה. פניתי למסדרון על מנת למסור את התעודות והדיווח לקצין חקירות תורן.
שני בחורים ניגשו אלי. זכרתי את פניהם במעומעם. ידעתי שהיו אנשי המדור. לבושים ברישול, ג'ינס וטי שירט. שניהם רזים, בעלי תווי פנים מחוקים. שום דבר בולט. לא משקפיים, לא שפם, לא עיניים בהירות, אפילו צלקת לא היתה על פניהם. בחורים רגילים. רק הילוכם ודיבורם הסגירו את עיסוקם. הילוך בוטח, חתולי, בעלי בטחון עצמי ורציניים בדיבורם השקט. אזיקים מציצים מכיסם האחורי ואקדח צמוד לירכם. סקרתי אותם, ראיתי שלאחד היו פנים יותר רחבים מלחברו ואף גופו היה מלא יותר.
"ערב טוב", פנו אלי כשהם עומדים משני צדדי.
"ערב טוב" עניתי בחיוך.
"אנחנו מחכים לך בקוצר רוח" הוסיפו.
"לי?" תמהתי "מה יש לכם לחכות לי?"
"אנחנו צריכים את עזרתך", אמרו ולא פרטו.
"בסדר. אשמח לעזור. רק אמסור את התעודות לקצין חקירות", פניתי למסדרון.
הסברתי לקצין החוקר ששני בלשים מהמדור מחכים לי והוא לקח מיד את התעודות ופטר אותי מכל המשך דיווח.
שניהם לקחו אותי הצידה, נרכנו לעברי ולחשו:
"תשמעי. אין לנו כרגע אף שוטרת במשמרת באזור. אנחנו צריכים שתבצעי חיפוש על אישה. לנו אסור לחפש עליה. תעשי טובה".
"בסדר" נפלט לי מהפה "אבל אני לא עשיתי חיפוש מימי. מה בדיוק אני צריכה לחפש עליה?"
"זו זונה שלקחה כסף מלקוח, הזקן המסכן שיושב שם על הספסל בכניסה. בסוף לא נתנה לו תמורה, החביאה את הכסף. הוא הצליח לתפוס אותה והביא אותה לתחנה להגיש תלונה".
”הוא נראה כזה חלש, איך תפס אותה?" תמהתי.
"לא חשוב. הוא פה וצריך לבדוק אם הכסף עליה. הוא בטוח שהיא החביאה את הכסף עליה. את התיק בדקנו ואין שם כלום. בואי נעלה למעלה, תכנסי אתה לחדר ותבדקי אותה". לקחו אותה ועליתי אתם במדרגות לקומה השנייה. בעוד אנו עולים במדרגות, אמר לי אחד הבלשים:
"תבדקי גם אם יש עליה סמים".
"מה?" נפער פי "בחיים לא ראיתי סמים. איך אוכל לדעת מה לבדוק? אתם השתגעתם לגמרי. אני לא בודקת סמים ותעזבו אותי".
"תעשי טובה. אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להביא אותה לאבו- כביר ובדקנו שגם שם אין שוטרת תורנית עכשיו. הסמים באים כמו כדורים של תרופות או שקיות קטנות עם אבקה לבנה. כל מה שתמצאי עליה תתני לנו ואנחנו כבר נדע", סגרו את הדיון.
הגענו לחדר. פתחו את הדלת. אמרו לה להיכנס פנימה.
"השוטרת תבדוק אותך. אל תעשי בעיות", קבלתי דחיפה קלה בגב והדלת נסגרה אחרי.
פחדתי שהזונה שומעת את פעימות לבי. אספתי אוויר וקצת בטחון ואמרתי לה:
"טוב! תתפשטי".
היא הורידה את השמלה הזרוקה שלבשה ונשארה עומדת כשהיא לבושה בתחתונים וחזייה.
"אמרתי לך להתפשט", המשכתני לאסוף את הביטחון המתפרק שלי.
"היא התרחקה כמטר ממני, עומדת שם כשמפלי שומן על בטנה, שערה הבלונדי דהוי מפוזר על כתפיה בקבוצות מדובללות, שמה ידיה על מתניה בהתרסה, ענטזה בעכוזה הרחב, חייכה ואמרה לי:
"הה! בא לך עלי?"
הרוק נתקע בגרוני, הסומק עלה במהירות מאי שם בצווארי וכיסה את פני במעטה אדום בוער. פתחתי את הדלת בכוונה לברוח מהמצב המביך אליו נקלעתי, אך החסימה היתה כפולה. שני הבלשים עמדו ואחד מהם שם ידו בחביבות על כתפי ושאל:
"מה קרה? מצאת משהו?"
התחלתי לגמגם ולספר להם לאיזה מצב הכניסו אותי כשאני מוחה בכל תוקף שעם כל הרצון לעזרה אינני מוכנה להתעמת ולהפשיט את הזונה הזו.
"את לא תצטרכי להפשיט אותה. היא תתנהג בסדר. חכי פה דקה ואל תלכי", בקשו.
שניהם נכנסו לחדר. כשראתה אותם מתקרבים אליה, נדחקה לפינה מבוהלת. אחד מהם אחז בזרועה והשני לחש לה משהו. ראיתי אותה מנענעת ראשה במרץ.
"טוב" אמרו שניהם כשהם יוצאים מהחדר "היא לא תעשה לך שום בעיות. היא תתפשט לבד".
"מה עשיתם לה?" שאלתי כשאני מנסה לשוב ולהירגע.
"לא עשינו לה כלום. פשוט הבטחנו לה טיפול פנים כשתגיע לאבו-כביר אם לא תשתף פעולה אתך. היא יודעת מה זה בדיוק", סימנו לי בבקשה להיכנס ולגמור עם העניין.
נכנסתי בהיסוס. הם סגרו את הדלת אחרי.
ללא אומר ודברים הורידה את החזייה. בדקתי שלא מוסתר כלום בחזייה ואז הורדתי עיני לכיוון התחתונים שלה כשעיני צדה ריבוע בולט במפשעתה. הבנתי ששם החביאה את הכסף שלקחה מהמתלונן.
"מה בדיוק יש לך בתחתונים? אני רואה את ריבוע השטרות שהחבאת שם. תוציאי את זה מיד!" פקדתי באומץ.
היא שלפה משם צרור שטרות מקופלים והושיטה אותו לעברי:
"קחי"
"הניחי את זה על השולחן", נרתעתי " הורידי את התחתונים".
"את יכולה להתלבש", סיימתי כשבגרוני גואה הקבס.
יצאתי ואמרתי לבלשים:
"הכסף היה בתחתונים שלה. הוא מונח על השולחן. סמים או כדורים לא היו עליה. להבא אל תקראו לי למשימה כזאת".
הם חייכו, טפחו לי על השכם ואמרו:
"ממש תודה. עזרת לנו וחסכת לנו הרבה שעות שינה".
גם לי "נחסכו" הרבה שעות שינה שביליתי במקלחת מקרצפת את גופי תחת המים הרותחים.
