אין מי שיעביר / תנו לי עוד ועוד / שניים קצרצרים

חצר ילדותך עוברת כאן במוטיב חוזר בשני השירים. הגעגוע אליה אך יותר מכך הגעגוע אל הילדות, והחיבור אל הטבע. 

שני השירים שלך דני היקר מבטאים געגוע עז לחצר הילדות ולתמימות, לצד משאלה עמוקה לשימור הזיכרון והאהבה לעבר.

"אין מי שיעביר" מתאר כאב על כך שאין מי שיחזיר או יעביר את מה שאהב בילדות – המראות, הרגשות והאהובים כבר אינם נגישים, והוא מבכה את ריחוקו מהם.

"תנו לי עוד ועוד" מבקש להמשיך להשקות באהבה את אותם זיכרונות ולשמר את הרגש באמצעות שירה, מבטים בטבע ואהבה – כדי שהחיים לא ייגמרו ברגע, אלא ימשיכו להתמלא.

הזיכרון והגעגוע הם כוח חיים, ודרך כתיבה, אהבה והתבוננות – ניתן להחיות ולשמר את הילדות והטוב הפנימי.
השירים מביעים רצון לחבר בין עבר לעתיד, בין געגוע לפעולה, בין כאב לתקווה.

יפה כתבת דני היקר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק