מתה

הילת מסתורין,עופפת את דמותך

נערה אבודה בין אלפי אנשי בית,

גשם כבד נופל,חובט בצלמך,

ברקים ורעמים מכפרים על השקט,

רחובות דוממים,אף נפש חיה,

ואת שם עומדת,ילדה אבודה

בכבישים הריקים,בין מנורות הרחוב

מהלכת כסהרורית מוכת ירח,

אור הכוכסים מוטל על האזור

מרוב מנורות לא רואים את האור

רגלים יחפות פצועות,מדממות

פנים חיוורות עינים עצובות,

עיני איזמרגד גדולות מעט מלוכסנות,

שפתעיים אדומות,מלאות,שמתפשטות על הפנים בחיוך עצוב

שיער שחור ,חלק,ארוך,

מעולם לא נגזז

רק כנפיה,

כותונת לילה לבנה,רטובה,נדבקה לגופה

מהלכת לאיתך,שותקת,אף לא מחייכת,את החיוך העצוב,עם עיני האיזמרגד.

מגיעה לגשר, הטיפות מטהרות מחדש,

מסתכלת סביב,פורשת את היידים,לוקחת נשימה עמוקה,ונופלת,עוזבת,

הכנפיים הדימיוניות לא הספיקו להעיף אותך.