דני ראה אותה כשהיא נכנסה לכיתתו לפני כחודש.
דקה לפני כן הוא הרים את ראשו מהמחשב והפנה את ועיניו אל התקרה. הוא רצה שהן תספוגנה קצת מרגוע מהלובן שלה. רק שעשרות בדלי מסטיקים בצבעים שונים, כמה כדורי נייר שבדרך כלל משמשים בתור כדורי ירי, חצי סנדביץ' לאוס חלקית וגרב ספורט לבן עם פס אדום, כל אלו היו דבוקים לתקרה ובלטו מתוך הלובן שלה. זה הפריע לעיניו של דני להתרכז בלבן כדי להירגע.
וחוץ מזה היה גם רעש מימינו שמשך את תשומת לבו. על יד הדלת התקהלו בנים, כולם נכנסים עם גבם אל תוך הכיתה ומדברים בו זמנית. בין הבנים דני הבחין בכתמים של אדום וצהוב. בהתחלה הוא לא יחס לכך שום חשיבות ורצה לחזור לסיבוב הבא במשחק הטילים שלו. אבל משהו כאילו נכנס לתוך חלל הבטן שלו וניסה לצאת החוצה. התחושה הייתה כל כך מוזרה, שדני המשיך להביט בכיוון הדלת.
שדרכה פסעה היא.
גם לו דני היה מטיב עם מילים, הוא לא היה יכול לתאר אותה. הוא פשוט הסתכל עליה מרוקן כל מחשבה. לא, הוא לא ישב עם פה פעור, הרי הוא היה מורגל לפגוש דברים מופלאים. למשל כמו במקרה שהיה לפני כחודש שהוא ירה בטיל ופגע בשלושה טילי אויב. או המקרה שקרה לפני שבוע, שהוא לא הספיק להתכונן לשיעור מתמטיקה והמורה לא קראה לו ללוח.
לא, הוא לא היה עם פה פעור, אבל מוחו היה משותק.
בימים הבאים הוא ניסה לדבר אתה אבל תמיד היה מישהו שהפריע. הבחורים 'השווים' של בית הספר, שלהם אין אף פעם בעיה עם בחורות, הסתובבו על ידה כל הזמן ולא השאירו לדני שום הזדמנות להתחיל איתה. אז הוא הסתפק במה שהיה, המשיך להעריץ אותה מרחוק. עד שאתמול...
טוב, זה לא כל כך חשוב כרגע, זו היסטוריה עתיקה. העובדה היא, שהיום דני יוצא אתה לסרט.
נשארו רק עוד כמה שעות עד הפגישה. מספיק זמן כדי שדני יחליט מה ללבוש. בפגישה הראשונה הוא חייב להיראות במיטבו. הוא הניח בצד את הסוודר הכחול עם הפסים האפורים ומכנסיים בצבע אפור בהיר. השילוב נראה לא רע. אבל הוא הרגיש שצריך לגהץ את שניהם. הוא לקח אותם לחדר העבודה, הפעיל את המגהץ, העמיד את קרש הגיהוץ במקום והתחיל לעבוד על הסוודר. קשה לגהץ בתוך השרוולים, לכן דני הלך לחדר עבודה של אביו, מהנדס מכונות במפעל רהיטים, ומצא קרש עץ ברוחב של יד. הוא הכניס אותו אל תוך השרוול, הניח עליו מגהץ וכדי לזרז את התהליך, אפילו התיישב מעל הכול. זה לא עזר. השרוול המשיך להתהדר בקמטים.
הממם, מתברר שלגהץ קצת יותר קשה מאשר לנצח ב'וורקראפט' או 'צמחים נגד זומבים'. אולי אפילו יותר קשה מ'סים-סיטי'. דני עמד לרוץ למחשב לברר אצל מר גוגל איך מנצחים בגיהוץ, אבל נזכר איך סבתא שלו הייתה עושה זאת. כאשר הייתה רוצה להוריד כמטים עקשניים, הייתה משתמשת ברטיבות.
הוא הביא כוס מים, לקח לגימה לתוך הפה וניסה לרסס על השרוול. רק שבאותו רגע שהוא רצה לעשות זאת, שוקו, הכלבלב שלו החליט שהגיע זמן לשחק וקפץ על רגלו. מופתע מהפתאומיות של הדבר, דני רצה לצעוק עליו והמים נשפכו מהפה, נזלו על הצוואר ונכנסו אל מתחת לחולצתו. הוא רעד מהקור אבל החליט להמשיך להתנהג כגבר שלא סר מדרכו.
הוא התכופף אל הכלבלב וגער בו חצי בכעס, "שוקו, באמת! למה אתה עושה את זה? תראה מה עשית. אסור! " הוא הסתכל על זנבו של הכלבלב המתנועע בשמחה מצד לצד והוסיף "שוקו, אל תעשה את זה יותר, בסדר?" ואפילו הניד אצבע מורה מצד לצד.
דני בדק שהכלבלב נשכב ברוגע על הרצפה ולקח לגימה נוספת מהמים.
הפעם הוא שמר על הפה שלו סגור כאשר הכלבלב קפץ שוב. הפעם הוא בלע את המים. אבל בגלל שזה קרה בפתאומיות, הוא התחיל להשתעל ולשהק. הוא היה חייב לעצור את זה, אחרת לא היה יכול להמשיך לגהץ כי רעד כולו עם כל שיהוק. הוא החליט להפחיד את עצמו על ידי צעקת פתע על עצמו...
דני הסביר הכול לאימו, שבאה לברר על מי הוא צורח בזמן שהוא בעצם נמצא לבדו בחדר:
"אני (שיהוק) רק רו(שיהוק)צה להפסיק לש(שיהוק)הק.”
"אז תשתה מים.”
"אבל זה, בע(שיהוק)צם, מה שגרם לשיהוק(שיהוק).”
"אז–"
למכה על הראש שהיא נתנה לו, דני לא ציפה בכלל ומרוב ההפתעה השיהוק נאלם ונעלם.
המשך יבוא...
