אמו הסתכלה עליו, על קרש הגיהוץ, על הסוודר שהתעייף שמטפלים בו כל כך בעקשנות, הבינה את הקושי שיש לבנה בגיהוץ השרוולים והחליטה לעשות את זה במקומו. אחרי שדני ראה איך היא הסתדרה אתם, הוא הגיע למסקנה שהוא כבר יודע איך מגהצים. לכן אל הפריט הבא – אל המכנסיים. הוא סיים הכול די מהר ושם את הבגדים המגוהצים על קולב בתוך הארון.
דני ניצל הזדמנות שדלתות הארון פתוחות וחייך אל בבואתו במראה שעל הדלת. הוא נזכר איך שהיא חייכה לו היום בערב. איך שהם החזיקו בידיים. נכון, ערב עוד לא הגיע, אבל אחרי כל כך הרבה מחשבות על הפגישה ועליה, הוא הרגיש שהפגישה כאילו כבר הייתה.
אחרי שהוא נפנף לעצמו במראה, הוא הפסיק לחשוב על הפגישה בזמן עבר ובמקום זאת עבר לחשוב עליה בזמן עתיד. מכנסיים וסוודר מוכנים. עכשיו צריך לחשוב על החולצה. זה הלך הרבה יותר מהר, אחרי הכול עכשיו הוא כבר היה מגהץ שרוולים מקצועי. אולי אפילו כדאי לשקול להשתתף בתחרויות 'איש הגיהוץ', 'Iron Man' כפי שתחרויות כאלו נקראות באנגלית. הוא יבחר לתחרות כזו לגהץ על צוק תלול, אולי כאשר הוא תלוי עם הראש למטה. בטוח שכך הוא ינצח.
אבל דני היה בחור פרקטי ומחשבות של 'אולי' לא הצליחו להעסיק אותו יותר מדי זמן. הוא חזר לנושא של ליבוש. כעת, תורה של העניבה. אחרי כמה התלבטויות, דני החליט לא להחליט איזו מהן לבחור, לכן הוא גיהץ תריסר.
עכשיו עת הגרביים לקבל את טיפול הגיהוץ. אחרי שהוא הוציא את כל הקמטים משני הגרביים, הוא שם לב שהם בצבעים שונים. טוב, לא לגמרי שונים. פשוט אחד כחול עם פסים אפורים והשני אפור עם פסים כחולים. אולי זה לא בולט כול כך. מצד שני... אז הוא גיהץ את שני חצאי הזוגות הנותרים. אחר כך יוכל לבחור את הזוג המתאים ביותר.
בשלב הזה הוא החליט להעמיק – אל התחתונים.
הוא הרים תחתונים לבנים באורך עד אמצע הירך. לאאא, היא תחשוב שהוא זקן מדי עם הזוג הזה.
תחתונים מבד רשת בצבע כחול בהיר עם גומי אדום לוהט. אחרי שהניח אצבע באזור המותניים ובכך הסתיר את כל הבד, דני חשב שהם נועזים מדי.
הוא בחר את הסגנון המתאגרף בצבע בורדו.
מתאים.
לגהץ.
ואז דני חשב, 'ומה אם'?
הוא רץ לחדר השינה של ההורים ו מהשידה ליד המיטה לקח קונדום. הוא קרע את העטיפה, ראה שהדבר מגולגל לכן יישר אותו. מה שיצא לבסוף היה מקומט מאוד. מזל שראיתי, הוא חשב, היא הייתה צוחקת אם הייתה רואה עד כמה הוא מקומט. הוא רץ לגהץ אותו. הקמטים התחילו להיעלם.
דני חשב על הערב שמצפה לו וחייך לעצמו. הוא יהיה מוכן לכל התפתחות שתקרה...
הוא הסתכל על קרש הגיהוץ, אבל איפה הקונדום?
הוא הרים את המגהץ והסתכל על הקרש. הסתכל מסביבו בחדר. בדק שאולי הכלבלב בלע אותו. כלום.
אז הוא הלך לחדר של ההורים ולקח קונדום נוסף. הוא ניסה להוריד קמטים גם ממנו, אבל בשונה להתנהגותו הרגילה, הפעם המגהץ התעקש לא להחליק עליו. דני הרים את המגהץ והסתכל על תחתיתו. הנה לאן נעלם הקונדום הראשון.
הוא ניסה להוריד את הלטקס השרוף מהמגהץ על ידי שפשופו בקרש הגיהוץ. הוא ניסה עם סכין. אבל חלק עדיין היה שם ולא רצה לרדת. אם כך, זה לא חשוב.
לאחר מחשבה נוספת, דני קיבל החלטה נגד גיהוץ הקונדום השני. הוא חשב שיצליח לעשות כך שהיא לא תראה שהוא מקומט. כעת הוא חשב על פריט הלבוש האחרון להיום בערב. על נעליים.
הוא בחר את נעלי אדידס האהובות עליו וראה שהשרוכים היו מקומטים ומעוותים. חייבים לטפל בהם. הוא שם את הנעל על הקרש והתחיל לגהץ את השרוכים. אבל להם היה רצון משלהם. הצורה הנוחה להם ביותר הייתה ספיראלה סביב עצמם וסביב הנעל. המגהץ לא הצליח לבצע את עבודתו על הצורה תלת ממדית המסובכת כל כך. דני שם את האצבעות שלו מתחת לשרוך כדי ליישר אותו. הוא ניסה פעם נוספת לגהץ...
–אמו התפרצה לתוך החדר כדי לראות למה הוא צעק הפעם. היא שמה משחת שיניים על הכווייה והסבירה לו שהוא צריך להוריד את השרוכים מהנעליים אם הוא דווקא רוצה לגהץ אותם.
נכון, עכשיו זה היה הרבה יותר קל. כעת דני היה יכול לעשות את העבודה. ובכל זאת, השרוכים המשיכו להסתובב ובמקום להוריד את הקמטים היו יוצרים חדשים. גירוד ראש הזכיר לו משום מה את המשחק 'צריך מהירות' וזה נתן לו רעיון מהפכני. אחרי רגע, הוא חזר עם קופסת סיכות והידק את השרוכים לקרש. ועכשיו, סוף-סוף זה באמת הלך קל.
כמה רגעים יותר מאוחר, הוא היה מוכן והסתכל בגאווה על כל העבודה שנעשתה.
אימא שלו נכנסה לחדר ונתנה לו את הטלפון.
זו הייתה היא. הנערה. לבו של דני פעם בשמחה. מוחו תיאר איך שהיא מבקשת להקדים את פגישתם. הוא התחיל לחשוב במהירות אם להסכים לשנוי מועד הפגישה או לשחק קשוח. הוא הצליח להשוות לקולו רוגע כאשר אמר "שלום".
היא לא הייתה יכולה לבוא היום כי איזה בחור אחר מבית הספר הזמין אותה למסעדה.
דני רצה להקיא. אבל בכול זאת רץ לחדרו, הוריד את תמונתה מן הקיר, וגיהץ אותה עד שהיא השחירה לגמרי.
