אוקסימורון

חגיגה של שמחת חיים.

אושר טהור. 

אהבה פורצת גבולות. 

רוקדים משעות הלילה עד אור הבוקר.

טירוף חושים.

צבעים של חיות ממלאים את האוויר.

והכל צבעוני,

הכל יפה כל כך. 

אנחנו מאוהבים,

כל כך מאוהבים.

כשאני מסתכלת לך בעיניים אני רואה את זה.

איך אתה מסתכל עליי בכמיהה

תופס אותי עם הקצב של המנגינה

מנשק אותי

גורם לי לאבד תחושה.

רגע. 

אתה שומע את זה? 

איך הכל זולג מבין האצבעות

בשנייה.

אנחנו רצים על נפשנו. 

נמלטים מהשנאה.

לאן בורחים עכשיו? 

איך מתחמקים מהזוועה? 

כשאני מסתכלת לך בעיניים אני רואה את זה.

איך אתה מסתכל עליי בפחד

ואתה מחזיק לי ביד

תופס אותי שלא אמעד

גורם לי לאבד תחושה

רק עוד קצת

את מסוגלת

אנחנו יחד אני ואת.

הכל עכשיו שחור

ומסביב הכל שממה

אני לא מסוגלת להכיל את התועבה

כך ייגמרו חיי

נותר לי רק לומר לך שאני אוהבת אותך

לפני שאנשום את האחרונה בנשימותיי. 

הבהרה: 

לא הייתי בפסטיבל ואינני מתיימרת להבין את הזוועות שקרו שם או בכלל בימים האחרונים במדינה שלנו. כמו רבים אחרים, הכתיבה עוזרת לי להתמודד, ובעזרתה אני מצליחה לעבד רגשות מסוימים. מקווה שאינני פוגעת ברגשות האחר.ת. 

מאחלת לנו ימים שקטים ושנעבור את הימים הנוראיים האלו במהרה.