פסקול חיינו

זועק, קורע את הלב, מעורר תהיות - בימים של מלחמה, המוזה מגיחה, שירים שבהם שזורים יגון ותקווה ואת תוהה עד מתי תאכל חרב ארצנו למודת הקרבות. יצרת ביטוי חדש לביטוי הלנצח תאכל חרב. תודה רבה לך עליזה יקרה, שבוע טוב ורגוע. כל מדינה שקועה במה שקורה בתחומה והם לא ירתמו ללחוץ על הטרור, לא יתגייסו לעזרתנו למרבה הצער.  זה לא ישתנה.

עליזה יקרה, 

עם הפוגות קצרות החרב לא מפסיקה לאכול

והיא תמשיך.

בכל מלחמה אנחנו שרים, שזו תהיה המלחמה האחרונה.

ואז באה שוב מלחמה.

אני מסכמת את חיי עד היום

נולדתי בתוך מלחמת העולם השנייה

ואחר כך - מלחמת העצמאות

מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון הראשונה והשניה,

ובין לבין אין ספור מבצעים שהם מלחמות קטנות.

צר לי עליזה יקרה, לא אשת בשורות אני.

עד מתי תאכל החרב
אלוהי המלחמות
עד מתי נשגה בחלומות
בואי נהיה וניתן להיות
בואי נחיה וניתן לחיות.. (יעקב רוטבליט)

ארץ למודת קרבות וסיפורי גבורה על צעירים וצעירות שחרפו נפשם זאת ארץ מולדת ושירים רבים את המצב הזה מנציחים.

תודה עליזה יקרה על שיר  המתייחס לשירים  של מציאות חיינו במדינה למודת קרבות  וכאב.

לילה טוב

שמוליק

שירים הבוקעים מלב המשוררים פנימה, יוצרים את פסקול חיינו. אכן כך. ואת זועקת: עד מתי מכורתנו תאכל חרב!  

כמה עצוב פסקול חיינו

הוא חוזר על עצמו כל חיינו-לצערנו עליזה אהובה

הוא כולל בתןכו את כל הצער והכאב שאנו חוויםו

פעם אחר פעם

נקווה לטוב-אמן

בהמון אהבה מכל הלב-ממני

מרים