כשאנה עברה את המבחן הממשלתי וקיבלה את האישור הרשמי שלה לעבוד כרוקחת, היא הרגישה שאבן נגולה מעל ליבה. היא עבדה להגשמת היום הזה במשך שנים רבות - מאז כיתה ד', בעצם. שנים של שיעורי עזר במתמטיקה, אנגלית, כימיה, לטינית, פרמקולוגיה - כולן התנקזו לתוך הרישיון הקטן שהחזיקה בידה - חתיכת פלסטיק בגודל כרטיס אשראי שאישרה שעמדה בכל שהיה מצופה ממנה.
וכעת - המטרה הבאה. אנה מעולם לא הייתה הטיפוס הקופא על שמריו, ולכן מייד שלחה קורות חיים (ואיתם העתק מצולם של רשיון הרוקחות שלה) לחברה היחידה בה באמת רצתה לעבוד: חברת התרופות הבינלאומית גלקסו-סמית'-קליין.
לאחר כמעט שבועיים של המתנה מורטת עצבים היא קיבלה את שיחת הטלפון המיוחלת וקבעה ראיון כבר ביום למחרת במשרדי החברה באזור התעשיה של העיר.
אנה לא ישנה בלילה לפני הראיון - לא מרוב לחץ או חשש - היא הייתה בטוחה שתתקבל לעבודה, אלא מכיוון שהשפעת שיקוי חלקות הלשון הייתה חזקה יותר ככל שהיה טרי יותר, ולכן בילתה את רוב הלילה סביב הקדירה שלה, רוקחת שיקוי חדש ועוצמתי.
אנה הגיעה למשרד הנכון כעשר דקות לפני הזמן, ולאחר שנרשמה נכנסה לרגע לחדר השירותים המפואר ושתתה במהירות את השיקוי הצהבהב. היא חשה ברעידה המוכרת במורד גבה כשהשיקוי החל לפעול, וחיוכה התרחב - אנה הייתה מוכנה לראיון.
המראיין המסכן היה חסר אונים מול כוחו של שיקוי השכנוע שאנה רקחה, והוא הציע לה את העבודה כמעט במקום.
אנה עבדה בגלקסו-סמית'-קליין במשך שנתיים כעוזרת מחקר - בפועל, שוטפת כלים ומבחנות עם תואר מכובד יותר - לפני שקודמה לתפקיד עמיתת מחקר. היא המשיכה לעבוד בשקדנות במשך שלוש שנים נוספות, וכל צוות ההנהלה ועמיתיה התרשמו מהדיוק שלה, מההבנה העמוקה שלה בכימיה ומהדוחות המפורטים על כל שלב של המחקר והפיתוח בהם הייתה מעורבת.
וכך, לאחר חמש שנים של עבודה קשה ומעיקה, אנה קודמה סוף סוף לתפקיד שבאמת רצתה - חוקרת ראשית. כבר ביום הראשון בתפקיד החדש שלה היא נחשפה לסוד השמור במרתפי החברה, סוד שאמנם היה מוסתר מהעולם כולו, אך אנה ידעה והכירה היטב כבר מילדותה.
ההכנות לקחו כמעט שלושה חודשים נוספים, בהם עבדה במשרדי החברה בימים ובחדרה הקטן, סביב הקדירה שלה בלילות, רוקחת שיקוי אחרי שיקוי, משפרת נוסחאות, מכינה את הציוד שיהיה דרוש לה במשימה החשובה שלקחה על עצמה.
ביום המשימה אנה נשארה לעבוד עד מאוחר, ממתינה עד שרוב עובדי המעבדה כבר הלכו הביתה. כשהרגישה שהיא כמעט לבדה בבניין הגדול היא קמה, הורידה את חלוק המעבדה הלבן שלה ולבשה את גלימת המכשפה השחורה שהביאה איתה, שהייתה רקומה בסמלים מיסתוריים. היא הוציאה שיקוי ראשון מתיק הצד הקטן ושתתה אותו. השפעת השיקוי הייתה מיידית, וגופה הפך כמעט שקוף - בקושי עיוות חום קל באוויר כאשר עברה במסדרון לכיוון המעליות למרתף. במעלית שתתה שיקוי נוסף, וכשעברה ממש מתחת למצלמות הביטחון, שצוידו גם בחיישני חום, היא לא גרמה לאזעקות להישמע.
דלת המרתף הייתה נעולה במנעול אלקטרוני מתוחכם, אך שיקוי נוסף נבלע וגופה של אנה שינה צורה לנמלה קטנה, והיא עברה מתחת לדלת ללא קושי. כך עברה גם את כלוב המתכת הגדול, ואת הדלת הנעולה שהובילה לחדר המאובטח ביותר במרתפי חברת התרופות הגדולה בעולם.
אנה - כעת נמלה קטנה - המתינה כמה דקות, מתפעלת ממגוון החושים שעמד לרשותה בצורתה החדשה עד שהשפעת השיקוי חלפה והיא חזרה לצורתה הרגילה. היא התקרבה בזהירות לשולחן הקטן שניצב במרכז החדר, ועליו היה מונח ספר עתיק, עבה ועטוף עור שחור. דפי הספר היו מלאים בכתב קטן, עדין ומדויק, ותיארו את מחקריה הרבים של ג'יליאן סמית'-קליין, מכשפה ורוקחת שיקויים שחיה לפני כשש מאות שנה. כל התרופות החדשות, כל המחקרים סביב צמחי מרפא - כל עתידה של החברה, למעשה - נבעו מתוך דפי הספר הזה, שנח על השולחן לפניה. אנה חייכה לעצמה, הרימה יד עדינה והשליכה גפרור בוער על הספר העתיק שעלה מיד בלהבות. לא היתה להם זכות להשתמש במחקריה של אם השושלת שלה, ואנה דאגה לוודא שאפשרות זאת לא תעמוד עוד ביכולותיה של חברת התרופות הענקית, שהרוויחה מילארדים מהספר הגנוב.
שני דברים קרו ביום למחרת, ושני דברים קרו חודש לאחר מכן: ביום למחרת פוטרו שלושה אנשי אבטחה ממשמרת הלילה במשרדי גלקסו-סמית'-קליין, לאחר שמצלמות האבטחה הראו דמות לבושה שחורים מופיעה לפתע באחד מחדרי המרתף של החברה ושורפת רכוש חברה, ולאחר מכן נעלמת שוב כלעומת שבאה.
במקביל, אנה מרטינז - לשעבר אנה סמית'-קליין - עזבה במפתיע את מקום עבודתה.
חודש לאחר מכן, הודיעה חברת גלקסו-סמית'-קליין על שינוי כיוון בתוכנית הכלכלית שלה - ממחקר בתרופות לכיוונים חדשים של כלי רכב חשמליים. השינוי הפתאומי גרם לצלילה חדה במניות החברה, שכמעט גרמה לפשיטת רגל.
במקביל, אנה מרטינז, רוקחת חוקרת מוכרת ומוערכת, החלה בעבודתה החדשה כמרצה לפרמקולוגיה ותרופות טבעוניות במכללה קטנה לנשים בצפון הרחוק של אירלנד, שם חינכה ולימדה עד סוף חייה את הדורות הבאים של מסורת המכשפות - או בשם המודרני שניתן להן - רוקחות ורופאות אלטרנטיביות.
.jpg)