​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​קונכיה נרדמת

בֵּרָלֶה בֵּרָלֶה

צֵא הַחוּצָה

כָּךְ דִּבַּרְנוּ 

אֶל הַחִלָּזוֹן

בִּימֵי יַלְדוּת 

שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד

כַּמָּה רֹגַע וְשַׁלְוָה

יֵשׁ בַּחִלָּזוֹן

וַאֲנַחְנוּ בַּיָּמִים

שֶׁל מִלְחָמָה

מְלֵאֵי אָסוֹן

מְחַפְּשִׂים אֶת הַתִּקְוָה

וּמְקַנְּאִים בְּחִלָּזוֹן.

תודה מרים היקרה על השיר והציור הנהדר של אלי חי בנך שהם ניגוד משווע בין ימים של מלחמה לרוגע והשלווה של החילזון.

יום רגוע

שמוליק

את נזכרת בקריאת הילדים המתוקה: ברלה צא החוצה. ומבינה כל כך את ההתכנסות של השבלול בתוך שריונו. זו התחושה הדומיננטית אצלך עתה. 

מרגש - לחילזון יש לו חיים, את נזכרת בילדותך שקראת לו ברלה, ברלה צא החוצה. תודה רבה לך מרים היקרה, יום שקט.

ימי תום 

תודה על האיזכור

מרים אהובה

**************

אני חיה מידי יום את החלזונות מחדש.

הילדים בגן שלי מביאים כל יום חלזונות

אנו מניחים על מצע והחלזונות מתחילים לרחוש חיים.

אפשר שעות להתבונן בהם ולהינות

מלאי חיים  ... עד רגע התכנסותם השקטה

בתוך הקונכיה ... מבצרם.

אהבתי את הציור והשיר

מלאים בחיות.

חיבוק ליום רגוע אהובה

באהבה גדולה ובהערכה רבה

תמיד ממני

עליזה.

כן, ככה היינו שרים לחילזון,

היינו מחזיקים אותו על כף היד ושרים.

כמה רוגע ושלווה יש ברכיכה הזו

המושכת עצמה על האדמה.

לרגע לחזור לימי הילדות

לשכוח מהעכשיו.

תודה מרים יקרה.

ותודה על הציור הנפלא.