ק. ש.ב

לָדַעַת לְהַקְשִׁיב , לְהִתְבּוֹנֵן

וּלְהָבִין אֶת הַסּוֹבֵב אוֹתְךָ

וְרַק אָז לוֹמַר

אֶת אֲשֶׁר עַל לִבְּךָ.

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב

מַקְשִׁיבִים גַּם לוֹ,

וּכְשֶׁמַּקְשִׁיבִים לַקּוֹלוֹת שֶׁל הַטֶּבַע

וְעוֹצְמִים עֵינַיִם

שׁוֹמְעִים אֶת 

הַמַּנְגִּינָה הָעֲרֵבָה

שֶׁל הַחַיִּים.

וְאָמַר אָדָם חָכָם:

מִי  שֶׁמְּדַבֵּר חוֹזֵר 

עַל מָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ

אַךְ מִי שֶׁמַּקְשִׁיב

עָשׂוּי לִלְמֹד מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ.

שיר מלמד כתבת אילה יקרה על קשב והקשבה. הבן שהקשיב בקשב רב לאביו בודאי למד כל כך הרבה דברים חדשים.

יום שקט ורגוע

שמוליק

תמיד אתה פותח עוד דלת

לראייה של עוד דברים

תודה לך

ועל נאמר מכול מלמדי השכלתי

האב קרא לבנו שיקשיב והלה הקשיב לו בקשב רב בספסל על הגינה. הוא העניק לו מנסיונו שחשוב להיות אדם טוב. תודה רבה לך אילה היקרה, ערב טוב.

לילהטוב

וזה מצער מאוד

תודה ולילהטוב

בשיח הבא להעניק דבר מה מהידע של האב. שמע בני מוסר אביך.  

ערכי ומצפוני 

עמוק הכתוב 

יום טוב יקרה 

מהשבי מהמילואים ויהיו עם הילדים

.

שיחה אמיתית, אבהית. 

האב מנחיל לבנוֹ אֶת יסודות החיים והעולם ואֶת הדרך להכיר

ולדעת: קודם כול, להקשיב. 

תודה רבה-רבה-רבה, איילה יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

להפנים ולמצוא זמן לשוחח עם הילדים