צהריים , ערב , בוקר

אתה פוסע בשבילי כאב וגעגוע מביט בעצים שישארו אחריך ואלוהים יודע שלא תשאל יותר, נגמרו לך המילים. תודה רבה לך יצחק היקר, יום שקט.

היכן הפרחים שנפלו 

וכתיבתך עוטפת כל שבב של כאב בלב שלי 

ראה אלוהים עוד מעט לא אשאל יותר...

מחבקת חזק 

.

הטבע בְּשֶׁלּוֹ - 

וטבע האדם, ההרס, ההרוגים, "הדרכים שסמרו מאימה ומדם"

(לאה גולדברג, "האומנם עוד יבואו ימים ... "). 

בית ב' מצמרר. כמו המציאוּת. 

בית ד' - כאב עצום, פנימי. 

תודה רבה-רבה-רבה, יצחק, איש ומשורר יקר לי מאוד. <לב>

רבקה

---

עוד מעט לא יהיו בך עוד שאלות

לריבון עולם

וכל כך הרבה כבר שאלת  ...

צרבת שיר נוטף צער וכאב  ...

ליום של בשורות

עליזה.

אני פוסע בשבילי כאב וגעגוע

מביט בעצים שימשיכו אחריי

בנערים המחייכים

אשר לא -

יהיה להם ,

בוקר

הרבה שבילים של כאב נחרצו מאז אוקטובר

באדמת המדינה , כולנו צועדים בהם ורואים כיצד חיילנו נלחמים בגבורה ואנחנו גם יודעים שלחלקם כבר לא יזרח הבוקר.

שיר עוצמתי וכואב כתבת יצחק היקר

נקווה לימים טובים יותר

שמוליק

פריחה לעומת הרס

משמח לעמת עצב

בדרום ובצפון נלחש העצב

פרחים קטופים וחיים שאזלו

קורבנות  לעולה -

דם.

הטבע מבקש להביא לנו רגעי חסד, אך לא בהצלחה גדולה. עננה כבדה ממעל וכל יום החדשות מכאיבות כל כך. 

הטבע יפה עד כאב

והכאב בלב על הנופלים גדול יותר מפלאי הטבע.

לימים טובים ורגועים איש יקר

ממני בהוקרה

מרים