ביום בו המוזות ידמו

בַּיּוֹם בּוֹ 

פּוֹרֶצֶת מִלְחָמָה

נֶאֱלָמוֹת הַמּוּזוֹת

וּמַפְסִיקִים

לִכְתֹּב שִׁירָה

עַל עוֹלָם נִפְלָא

שֶׁבַּגַּרְגֵּר חוֹל נִמְצָא.

תודה מרים היקרה על השיר הנכתב בעיתות מלחמה  כאשר המוזות שותקות ומסתתרות ולימים טובים יותר הן מחכות.

שנה אזרחית טובה

שמוליק

הציור של אלי חי מרשים.

ללא המוזות מהו האדם? היכולות, הדמיון, יצירת הבלתי אפשרי-נדומה ואיננה עוד. 

לצערנו, כשתותחים רועמים המוזות שותקות. ובכל זאת, יצרת כאן יצירה מופלאה, שנונה ומעוררת מחשבה. 

ביום שבו ינדמו המוזות שלך את תנצרי את הנצח כולו. תודה רבה לך מרים היקרה, יום שקט ושנה אזרחית טובה שתהייה לנו.

ואין להן מספיק מילים טובות

מרים יקרה

***********

בימות מלחמה המוזות שותקות

ואנו יוצרים כביכול מוזות משלנו.

נוצרת את כל טבע היקום בכף ידך ...

שיר מיוחד,  מורכב והתמונה אף היא 

ייחודית מאד.

מברכת ליום רגוע מרים יקרה

בהמונים של אהבה

ממנח עליזה.

כך אמר דנטה,

ואת מרגישה שחייך אינם חיים בלי המוזות.

כי ביום לא תגלי את גן העדן במראהו של פרח קטן,

או עולם מלא בגרגר חול.

ועכשיו התותחים רועמים והאזעקות לא נותנים ליצירה לבקוע.