מעוף התור

קסום כגביע הפרח שקיסמו מהלך מעדנים ברחובות הכרך הסואן והאפור

כמו משב רוח רענן בחיי העיר האפורים. פתוח לאהבות חולפות ובאות.

מייתן וימשיך דמיונך לשוט על פני פלגים ונהרות....אסנת היקרה.

אהבותיך הן מעין ישות בפני עצמן. בוחרת את השלווה אשר ננסכת בלב. יפהפה השיר. 

.

השקט הפנימי הזה שאַתְּ נושאת ומוצאת - וואו. 

גם הרפתקנית. מקסים. :))

והתיאור שלךְ אֶת עצמךְ בחמש השורות האחרונות - יפהפה. 

(רק הערה עניינית מאוד: כשמדובר בבני אדם, "צמח בר" 

פירושו "אדם בשולֵי החברה, לא-רצוי/דחוי חברתית" - עליו,

עליהם, שרה חוה אלברשטיין ב"צמח בר").    

תודה רבה-רבה-רבה, אסנת יקרה מאוד. <לב>

יום נעים לךְ. 

רבקה

---