סיפור אהבה בנאלי - בעיר הגדולה
השחר הפציע בעדינות, כמו עין עצומה שמתחילה להתעורר. קרומי הלילה עדין לא מאפשרים ראיה ברורה של היום הבא. אבל ניתן כבר להבחין בעצמים מטושטשים ובדמויות של בוקר העושות את דרכן חלקן הביתה ולישון וחלקן מתחילות את יומן. עמדתי כבר מוכן, מבעוד מועד על משמרתי.
מאז שאני זוכר את עצמי, לא פספסתי משמרת. לקחתי מאד ברצינות את התפקיד שהוטל עלי. אפילו לא התווכחתי. בכלל אני לא טיפוס של ויכוחים. אפשר להגדיר אותי יותר כטיפוס יציב שניתן לסמוך עליו. אחד, כשהוא לוקח על עצמו מטלה הוא יעמוד בה ויהי מה. אני זוכר את רעידת האדמה לפני כמה שנים. היתה זו טלטלה רצינית. הרבה מאד מהלקוחות שלי נמלטו על נפשם. גם כמה מהקולגות הותיקים. צפיתי בהם מעמדתי. ראיתי איך הם מנסים להעמיד פנים שעסקים כרגיל. אבל עיני המיומנת, עינו של מי שרגיל להתבונן, הבחינה בסדקים שנפערו בהעמדת הפנים שלהם. שניים מהם לא יכלו להחזיק מעמד יותר והפכו לחורבות בוכיות. איזו בושה ממש חרפה למיקצוע. אחד מהם היה אפילו יותר מבוגר ממני. הוא זה שעזר לי בימים הראשונים בעבודה. הוא היה נחמד אלי. התעניין בשלומי ועזר לי לעבור את תקופת החניכות. יש עצה אחת שלו שאני משתמש בה עד היום. עצה שעוזרת גם לי, למרות הניסיון הרב שצברתי עד היום, להחזיק מעמד.
"תפתח כל בוקר את המישמרת כאילו זו המשמרת הראשונה שלך."
למרות שלא תשמעו את זה ממני, אבל לפעמים מאד משעמם בעבודה שלנו. מאד כואב לי עליו. את השני לא כל כך הכרתי. הוא לא היה חדש אבל היה די אנטיפט. לא צחק מהבדיחות השגורות שלנו. האמת שהבדיחות היו די שחוקות משימוש. אבל במקצוע ובתפקיד שלנו כל הסחת דעת קטנה יכולה להיות משב רוח מרענן. הוא תמיד היה עומד על המישמרת שלו קצת מבודד, הייתי אומר אפילו מרוחק. לא יכולת לתפוס אותו נותן שכם לעמית עייף. כשאני חושב עליו הוא היה די מיזנטרופ.
היינו מסתלבטים עליו לפעמים. ככה לא בכוונה רעה, נו אתם מבינים, כזה בין החברה. לא היינו מדברים איתו כמה ימים ואז פתאום בבוקר היינו שואלים אותו איך הולך. או שהיינו מתממים ושואלים איפה הוא היה אתמול בקופת חולים? מין כאלה דחקות. כשאני אומר אותן עכשיו זה נשמע די אדיוטי אבל אז זה הצחיק אותנו בטרוף. חלקנו כל כך הרבה זמן ביחד עד שחלק מההווי ממש טבוע בנו. כמו שאמרתי המשמרות קשות וארוכות, לפעמים אפשר לחשוב שהן לא יסתיימו לעולם. אז ככה, אנחנו בחברה, מתלוצצים, תומכים אחד בשני. כי אם נרצה או לא בגשם ובשמש בחורף ובקיץ אנחנו ביחד.
אחד מהחברה, זה שעובד בקצה השני הרחוק מאיתנו, אומר שבמקומות אחרים בעיר זה לא כך. אין חברה. כל אחד לעצמו. בדיוק כמו זה שהתמוטט ברעידת האדמה. כמה שלא סבלתי אותו בכל זאת חבל לי עליו. מוזר קצת, אולי אפילו משונה, אבל הוא היה אחד מאיתנו. לא מגיע לו סוף כזה. אז מה אם הוא נשבר באמצע המשמרת, לזרוק אותו כך. לאסוף אותו מהרחוב, ללא כחל וסרק ולהעלים אותו?
דיברתי עם זה שעובד לידי, ככה תוך כדי משמרת. זה לא שאסור לנו לדבר. כל עוד אנחנו עושים את העבודה כמו שצריך אף אחד לא מתערב לנו. אז ככה דיברנו. סתם, לא משהו מיוחד. רק בכדי להעביר את הזמן. אז הוא שאל אותי אם אני זוכר את ההוא המוזר שנפל על מישמרתו ואיך שזרקו אותו. הסכמנו שצריך לעשות משהו בנידון. אולי נכתוב איזה מכתב. אולי מישהו בעיריה יודע על זה משהו. אבל כמו בכל הדיבורים, זה נישאר רק דיבורים. לא עשינו דבר.
השמש כבר החלה את מסעה בשמיים. עוד מעט היא תגיע למקום שבו היא מסנוורת אותי ואז אני צריך צריך לעמוד כמעט שעתיים בקיץ ושעה בחורף כשכל יכולת הראיה שלי מכווצת מרוב הסינוור. לא שזה מפריע לי בעבודה אבל זה לא נעים. יש ובימים חמים בקיץ זה עושה לי כאב ראש נוראי לכל היום. עבר הרבה זמן והיו דיבורים על מישהו שיחליף את האנטיפט. כבר החלה הערכות לקראת הכשרתו של מועמד חדש. את חברנו הוותיק החליף צעיר אחד. הוא יותר מדי משתדל. אתם מכירים את זה. הוא רוצה להיות שייך, אחד מהחברה. אז הוא מתחנף כל הזמן. צוחק מכל הבדיחות גם מהמטומטמות באמת. מחמיא לכולם. אבל כזה לא אמיתי. מרגישים שזה מזוייף. שיש מאחורי כל ההתנהגות שלו אינטרס. גם לא כיף להתלוצץ על חשבונו. הוא נפגע מיד, מתעשת וצוחק על עצמו, כאילו בכח. רק שנחבב אותו. עכשיו הוא מרגיש קצת יותר על הגובה. הוא הכי קרוב לעמדה שנטש האנטיפט ואנחנו כל הזמן פונים אליו לקבל מידע. נורא מסקרן את מי יביאו להחליף. זה די מוזר שלא הביאו מישהו עד היום. כי למרות שהוא לא היה נחמד אלינו, לעמיתיו למקצוע, את העבודה שלו הוא עשה היטב. יאמר לזכותו. אני תמיד דוגל בכלל שמה שמגיע מגיע, ועל זה מגיע לו כל הכבוד. באמת. מה אתם זוקפים גבה. אני הרי לא סתם אחד. אני משרת כמעט יותר אנשים כאן מאשר כל החברה ביחד. אז צברתי קצת ניסיון ברבות השנים. פיתחתי עין מקצועית ואני יכול להעריך עבודה טובה. הוא עשה עבודה טובה, נקודה. ושלא תעיזו אפילו לפקפק בנקודה הזו. אחריי, המשמרת שלו הייתה הכי מבוקשת. לכן זה מפליא אותי שלא החליפו אותו עד עכשיו.
אולי מישהו מהחברים התלונן ומחפשים אחד שיתאים לאווירה הכללית. לרצינות המבודחת שבה אנו נוהגים לבצע את תפקידנו. תמיד על הצד הטוב ביותר.
טוב, הנה זה מתחיל. השמש הזאת מאירה לי ישר בפרצוף. ככה, אני לא יכול לראות דבר. אני מתנחם בעובדה שהיום זה לא יארך הרבה זמן , שעה ושבע דקות אם להיות מדויקים. מה זאת התכונה הזאת? משהו קורה ואני לא יכול לראות כלום. זה ממש מעצבן. חברה מה קורה ? למה אני לא אאמין ? למה ? לא יכול להיות. הגיע החדש. אז מה ההתלהבות ?
קטנצ'יק, אתה לא תגיד לי ממה להתלהב וממה לא. אני פה הרבה לפניך ומהגובה שלי אני רואה פי כמה וכמה ממה שאתה מסוגל לראות. אז אל תתחכם ואל תתחצף ותן כבוד לוותיקים ממך. נו אתה באמת מרגיז עכשיו. אתה יודע יפה מאד שבשעות האלה אני לא יכול לראות כמעט כלום.
די, די אל תעשה את עצמך. כמה שנים אנחנו עובדים ביחד ?
כן, כן מי סופר, תמשיך להתחכם. אז לכל הרוחות והגשמים ורעידות האדמה ולחרא של היונים. תסלחו לי על השפה, אבל הוא באמת הביא לי את הסעיף, כמו שאומרים. מה זאת אומרת דבר כזה עוד לא ראיתי.
צוציק, אתה עוד לא ראית גם דברים שאני שכחתי שראיתי. מה זאת אומרת שאין לך מילים לתאר ? תנסה. כן זה יפה, מקסים, מרהיב, סקסי, מגרה.... מגרה ? תגיד לי אתה השתגעת לגמרי. מי מגרה ? הבחור החדש ?
כנראה זיהום האוויר רופף לו כמה ברגים. הוא השתגע לגמרי. זה קורה מדי פעם. אנחנו קוראים לזה טירוף רחובות. אחת לכמה זמן מישהו מאבד את זה. נו אתם מבינים הקומות בראש מתערבבות קצת. לא שזה פוגע בעבודה שלו , חס וחלילה, שום דבר לא פוגע בעבודה. אבל מתחילים לדבר שטויות, הזיות ובילבולי ביצים. זהו גם אחד מהאמצעים לשבור קצת את השיגרה. אחרי כמה זמן זה עובר ואנחנו מתעלמים, כאילו לא קרה כלום. ככה לימדו אותי וככה אני מלמד את החדשים. זה שאנחנו רואים לפעמים אחד את השני במצבים מביכים רק עוזר לגיבוש החברתי. כולם במיתחם הזה למען כולם. כך אני נוהג לאמר.
מה ? אם אני המנהיג ? כן, אפשר לאמר שאני המנהיג. אף פעם לא חשבתי על זה. זה נותן הרגשה טובה, הרעיון אני מתכוון, שאני המנהיג. אולי בגלל שאני הכי גבוה. אבל אתם יודעים גבוה אבל צנוע. אני לא אוהב להתבלט. אני בולט גם ככה. אולי בגלל זה אני לא צריך לעשות דברים כמו הצוציק ממול. הוא בחיים לא יהיה המנהיג.
מנהיג...., מנהיג..... לא סתם אני מנסה לטעום את הביטוי לראות איך הוא מרגיש. גם אם אני המנהיג אני מעדיף לעשות את הדברים מאחורי הקלעים. לתת לחברה את ההרגשה שהם הגיעו להחלטות בעצמם. קרה הרבה פעמים שהם פנו אלי שאני איישב סיכסוכים ואביע דעה בעניני השעה. לא שקורים פה דברים דרמטיים. אבל אתם מבינים כשיש עשיה, יש חיכוכים, פוליטיקות של מקום עבודה, פה ושם אגו שנפגע. הדברים הרגילים.
וואוו !!! מה זההה ? הקטנצ'יק צדק, דבר כזה עוד לא ראיתי. השמש בדיוק הפסיקה לסנוור אותי ומה אני רואה ? בא לשכונה בחור חדש. מישהו תפס את מקומו של האנטיפט. אבל לא, זה לא בחור חדש! זאת נקבה. שאני אמות, הביאו לנו נקבה למשמרת. הם השתגעו לגמרי. למה ? קודם כל , עד כמה ששמעתי הן לא בנויות לעמוד במשמרות ארוכות כמונו. הן יותר עדינות ומפונקות. חוץ מזה אתה יודע איזו מהפכה זה יחולל כאן. אמרתי פוליטיקות קטנות, מעכשיו יהיו מלחמות גדולות. הכל כאן בנוי על אחווה גברית וסחבקיות. ברור לכם שאישה רק תהרוס הכל. מסורת שניבנתה בזיעה תמחה בכל פעם שהיא תמחה את אפה.
מאיפה אני יודע? אני יודע! שמעתי את הסיפורים. אני לא צעיר זב חוטם וכשאני אומר לך שאני יודע אני יודע.
מה ?! אני לא מאמין. היא קרצה לי. לפחות יש לה טעם טוב והיא מתחילה מהטוב ביותר. אבל איתי זה לא ילך לה. אני צריך לשמש דוגמא גם לאחרים. פייר אבל, יש לה ביצים. נו אתם מבינים למה אני מתכוון. עוד לא שעה על המשמרת וכבר התחילה לבחוש. מה אתם לא אוהבים את השפה שלי. האמת גם אני לא. אבל ברבות השנים כשאתה מבלה כל כך הרבה זמן בעבודה כאן ברחוב הזה אתה מושפע מהשפה כאן. גם החברה האחרים שהגיעו לא ממש מחונכים ואינטליגנטים במיוחד. פעם היה כאן אחרת. אבל איך אומרים הולך ופוחת הדור. שמעתי שבחלקים אחרים בעיר המצב הרבה יותר גרוע. יש מקומות שאפילו לא מדברים אחד עם השני, וזה נמשך כך שנים.
האמת, יש בה משהו. הצוציק בכל זאת צדק. היא באמת סקסית. האופן שבו היא עומדת כך בשמש, ממש מבליט לה. וברוך השם יש לה מה להבליט. מה אתה צוחק ? טמבל אחד מתי בפעם האחרונה ראית נקבה שאתה בכלל יכול להשוות. שנים שאתה עומד כאן מאחורי והנוף היחידי המעניין שאתה צופה בו זה התחת שלי. תראה גם המדים החדשים שהלבישו אותה. לא אפורים ומלוכלכים כמו שלנו. כאלה צבעוניים, ממש מתאים לה.
שששש, היא רואה שאנחנו מדברים עליה. ראית איך שהיא הסמיקה. מה אתה מבלבל את המוח זה לא השתקפות של הרמזור, היא ממש הסמיקה. למה היא הסמיקה ? אתה שואל. כי קרצתי לה חזרה. מה אתה חושב שאני פרייר. אני אייזן בטון, אני. היא תבוא לי לפה לעשות פרובוקציות זולות, אז אני אראה לה מה זה. אתה באמת חושב שהיא מסתכלת עלי. לא, כי בזווית הזאת אני לא כל כך מצליח לראות לאן היא מסתכלת. נדלקה עלי אתה אומר. נו, לא פלא. גם אני במקומה הייתי נדלק עלי.
לא שחצן, למה שחצן ? זאת פשוט המציאות חביבי. הגיע הזמן שתכיר בעובדות היבשות. הגיע צהריים. נו באמת, לפעמים אתה ממש אדיוט. לא לימדתי אותך כלום? מה לא ? בטח שלימדתי. אבל מה לך יש רק בלוקים בראש. תוציא אנטנה תקלוט משהו. כלום , סתם , בדיחה. נו בדיחה אני אומר לך.
רק הגיעה איזו נקבה וכולם נהיים לי פתאום מטרו סקסואלים. כאלה רגישים ומבינים. מה זה מטרו סקסואל ? לא חשוב אתה לא תבין. נו, אל תעלב לי עוד פעם. תקשיב טוב. זו אולי הפעם המליון שאני מסביר לו. בצהריים יש לנו כמה סימנים ברורים. למה זה חשוב. כי זה חלק מהמשמרת שלנו לשים לב לכל מה שקורה סביבנו. אחרת בשביל מה אנחנו כאן. אז אני חוזר וכדאי שתשים לב הפעם כי מחר אני בוחן אותך. לא, לא על באמת, זאת גם היתה בדיחה. לפעמים הם יכולים להיות מה זה אטומים. אז ככה, סימן ראשון השמש באמצע השמיים. מה זה אמצע ? נו, איך אני אסביר לך כך שתבין. לא, אני לא מזלזל בך, בכלל לא. יתרה מזה אני מאד מעריך אותך. כל השנים שאנחנו כאן ביחד. לפעמים אתה מקרצף לי את הגב ולפעמים אני לך, נכון או לא ?
אההה גבר!!! טוב כשהשמש מאירה באמצע הכביש איפה שפס ההפרדה הלבן הרצוף, והצל שלנו הוא הכי קצר אז זה צהריים. לא אדיוט זה לא מספיק. למה ? מה תעשה בחורף כשיש עננים ואין שמש. לכן יש לנו כמה סימנים. סימן שני זה שהרבה מהלקוחות שלנו יוצאים ביחד ואחר כך חוזרים. הם הולכים לאכול צהריים. למה אנחנו אף פעם לא אוכלים צהריים ? מה קרה לך היום אם כל השאלות האלה ? כי אנחנו בעבודה ובזמן שאנחנו עובדים אנחנו לא אוכלים.
הסימן השלישי זה... מה באמת היה הסימן השלישי ? אני בטוח שהיו שלושה. לעזעזל עכשיו אחרי שנפטרו מהותיק ההוא אין לי את מי לשאול. אני מנסה להתעלם ממנה אבל זה ממש קשה. יש לה חזית כזאת, אתם יודעים, סתאקאדאם, נתקעת לך ישר בקו הראיה. היא גם מודעת לזה הממזרה הזאת. אני מניח שאם הביאו אותה לפה היא כנראה הולכת להשאר איתנו הרבה זמן. הגיעו לכאן הרבה לא יוצלחים ונתקענו איתם לשנים ארוכות. אז אני מניח שזה לא נורא כל כך להתקע גם איתה.
איזה שטויות אתה מדבר? לי יש מחשבות כחולות. אני בכלל לא התכוונתי למובן הזה. למרות שזה דווקא יכול להיות נחמד מאד. מה לעשות ? להתחיל איתה ? למה דווקא אני ? הבנתי, כן, בגלל שאני המנהיג. אני בכלל לא בקשתי להיות המנהיג. טוב, בסדר נודניק. אתה יודע שאני לא אחד שמתחמק מהמטלות שלו. למה אני מחכה ? אני מחפש משפט טוב. זאת נקבה, לא סתם אחד כמונו. צריך לנהוג איתן בתחכום, בעורמה. אסור שהן יבינו מה המטרות האמיתיות שלך. אם זה דבר שמותר לנו לעשות בעבודה? תכניס טוב טוב למוח המאובן שלך שהכל מותר בעבודה, כל עוד אנחנו לא זונחים את המשמרת.
אני הרבה שנים בעסק הזה ועוד לא ראיתי אחד שעזב. כך שאתה יכול להיות רגוע. עכשיו תשתוק קצת ותן לי לחשוב כי ברור שאתה לא מסוגל. עוד פעם. ממה נעלבת עכשיו? לא התכוונתי להעליב אותך. אני פשוט יותר גבוה כך שהזיהום פחות מטריד אותי וחוץ מזה אני הרבה יותר ותיק ממך, נכון? נכון ! יופי אז שתוק.
תסלחי לי בקשה. כן את. אני מצטער שאני צריך לצעוק כך אבל בשעה הזו הרעש של התנועה הוא כמעט בלתי נסבל. אין דבר את עוד תתרגלי, כמו כולנו. מה רציתי ? אההה כן את זוכרת אולי מהן שלושת הסימנים לצהריים. את לא יודעת, חבל. ניסיתי ללמד פה את החבר שלי רק שהסימן השלישי פרח לגמרי מזיכרוני. בוודאי שאני מסכים. אני אפילו אשמח ללמד אותך. אני חייב להגיד לך שאת מהווה שינוי מרענן כאן בסביבה. ממש אור בעיניים. כן אני די וותיק כאן. היום אני אולי הכי וותיק. לא רואים עלי, באמת ? תודה ! עברתי לפני שנתיים שיפוץ כללי. הסתרתי את כל פגעי הזמן מתיחה קטנה פה ושם. לא משהו יסודי, חס וחלילה , רק קצת קוסמטיקה. ידעתי שתביני. תגידי לי מכיוון שאנחנו כבר מדברים וכנראה נהיה ביחד במשמרות הרבה זמן ביחד, אפשר לשאול אותך משהו אישי ? את בטוחה ? לא, תשכחי מזה. זה ממש חצוף מצידי. פשוט לא שואלים שאלות כאלה זה לא מנומס ובוודאי לא שואלים גברת. איפה היה החינוך שלי? לא באמת, אמרתי לך שתשכחי מזה. נו אל תציקי לי על זה עכשיו. אני לא שואל וזהו!
באמת לא איכפת לך? את מבטיחה שלא תעלבי. כי זו פשוט שאלה של סקרנות טבעית ואין לי שום כוונה סמויה מאחוריה. את בטוחה שזה בסדר ? טוב אני אשאל אבל בתנאי שאם השאלה היא לא במקום תתעלמי ממנה ונתנהג כאילו לא עשיתי מעצמי אידיוט.
אני מתוק ? באמת ? אף אחד לא אמר לי את זה קודם. טוב אז הנה השאלה. רגע תני לחשוב איך לנסח אותה, אני עדיין חושב שהשאלה היא מה זה לא במקום. טוב, טוב הבנתי, את קשוחה ולא נעלבת בקלות. אז ככה, תגידי האכסדרה הזו ושני המרפסות האלה זה טבעי ? כלומר זה ככה שלך מהבית ? זהו שאלתי עכשיו אל תעני ונשכח מזה.
מה את צוחקת? מה כל כך מצחיק בשאלה הזו? זו שאלה טבעית, לא? אף פעם לא ראיתי כאלה, כאלה, נו כאלה. גדולים ? כן גדולים זאת המילה שחיפשתי. לא, לא , לא ממש התכוונתי גדולים. בולטים אולי. והקימורים והקשתות ממש, ממש יפים אם תרשי לי לאמר לך. את לא נעלבת. יופי כי ממש לא התכוונתי. את רואה את זה כמחמאה. אני ממש שמח. כי התכוונתי להחמיא לך, אבל לא ידעתי איך תקבלי את זה. לא, אבל רגע ברצינות. הם אמיתיים או לא? אני באופן אישי לא כל כך אכפת לי, אבל החברה רוצים לדעת. מה אמרתי עכשיו לא בסדר. בטח שאיכפת לי ממך. כן, אם את כל כך מתעקשת אז כן, אני רוצה לדעת. כן, זה חשוב לי. נו די, באמת אמרתי לך בגילוי לב גברי שזה חשוב לי, אז מה עכשיו.
מההה ?! אם אני רוצה לגעת בהם ? האמת שהייתי שמח אבל את יודעת שזה קשה לביצוע. האם אני מנסה להתחיל איתך? את יודעת מה? הפתעת אותי. לא חשבתי על זה כך, אבל כן, בהחלט כן, אני מנסה להתחיל איתך. את מקבלת את זה כמחמאה. יופי, כי באמת רווח לי עכשיו. לא, פשוט לא ידעתי איך תקבלי את זה. את חושבת שאני חתיך וגבוה. די מספיק בסוף אני אסמיק.
לא נכון?! אני נראה כמו מישהו שכדאי להתאהב בו. די, את מגזימה. טוב, שכנעת אותי אבל כדאי שלא נדבר עלי כך יותר. אני לא יודע איך החברה יגיבו. בטח שאיכפת לי מה יגידו החברה. תראי גברת, נכון שגם את נראית די תאווה לעיניים, ונכון שאת גם נראית כמישהיא שכדאי להתאהב בה. אבל את עוד לא יום אחד כאן וכבר את מנסה לערער יחסים של שנים. זה לא ילך לך כל כך בקלות. החברה כאן חשובים לי לא פחות ממך. אני לא מתרגז ואני רגוע לגמרי. את לא תכניסי לי מילים לפה ואל תנסי להמציא מצבים שלא קיימים במציאות. אנחנו לא נשואים ואני בוודאי שלא כועס ובטח ובטח לא מתרגז.
למה אני מרים את הקול ? נו, מפני ש... לא יודע. בכדי שתוכלי לשמוע ברור מה אני אומר לך ברעש הזה. לא, באמת אני לא כועס. אמרתי שאני לא כועס. לא, אפילו לא קצת. אם תמשיכי לשאול אותי עוד פעם אחת אם אני לא כועס אני כנראה אתחיל לכעוס, אז מספיק עם זה.
שאני אכיר לך את האחרים. בשמחה. לא, בכלל לא, זו לא טירחה. מי אם לא אני המתאים ביותר לתפקיד. מה את רוצה שאני אגיד להם ? את בטוחה ? כי אנחנו בקושי מכירים כמה שעות. טוב אולי את צודקת. אם אני אציג אותך כבת הזוג הקבועה שלי זה יכול להפחית בהרבה את החיכוכים והאינטריגות.
את ממש חכמה את יודעת. יש לך הרבה יותר מטיט שם למעלה. לא אני לא מנסה להחניף לך. אני רציני הפעם. אהה, טוב, גם קודם הייתי רציני. למה אמרתי הפעם. לא יודע למה אמרתי. סתם! המשפט נראה לי קצר מדי אז הוספתי מילה. והפעם המילה היתה הפעם. נו באמת, אני לא צוחק עליך. בטח שאני רוצה להיות הבן זוג שלך. אני לא סתם אומר. כן, את מאד מוצאת חן בעיני. למעשה מצאת מאד חן בעיני מהרגע הראשון שראיתי אותך. ולא, זה לא רק בגלל המרפסות. את גם חכמה לא רק יפה ואני רואה שהולך להיות לנו כיף ביחד. טוב תגידי איך להציג אותך לחברה.
כן, חוץ מזה שאנחנו זוג. מה המשמרת שלך?
מה – את – אומרת ?! את רצינית ?
כל הכבוד באמת כל הכבוד.
חברה, תקשיבו רגע. נו תקשיבו כשאני מדבר אליכם. יש עכשיו כאן גברת בנינו אז תקפידו בבקשה על הנימוסים שלכם. תגיד לי, אני מדבר לעצמי. בטח שאני מדבר גם אליך. אז זהו בדיוק כשאני מדבר על משהו חשוב זה לא הזמן לשאול שאלות.
חברה תקשיבו, יש לי את הכבוד והעונג להציג את החברה החדשה באחווה שלנו. אולי תסתום את הפה הגדול שלך חתיכת בטון מזויין שכמוך. תסלחי לי על השפה אבל לפעמים צריך לנער אותם קצת.
חברה, הרשו להציג את בניין העירייה החדש. היא מהיום תעמוד כאן איתנו אז בבקשה תעשו הכל על מנת להקל עליה את הקליטה. לא, חמודה. אני לא בניין העירייה הישן. הוא קרס ברעידת האדמה לפני שנתיים. אני, אני סתם בניין משרדים גבוה. גורד שחקים. את יודעת, משרדי עורכי דין, רואי חשבון, מעליות, כמה חנויות, לא משהו רציני.
כל הזכויות שמורות לרונן
