בכי העגורים*

וגם בעיני עכשיו דמעה

יצחק, אח יקר שלי

תודה, תודה שהבאת לי את דמעת העגורים.

תודה .

אני שומעת את קולם 

נישא מעל קולות המלחמה ומתמזג איתם.

תודה יקר שלי

תודה על החיבוק

תודה על הדמעה.

מחבקת אותך. 

.

הנוף הידוע, הידידותי, הפך לנוף זר ותוקפני. 

הכאב שלךָ, יצחק, איש יקר, הכאב הזה משוֹרר כאן אֶת

האובדן. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, מְשׁוֹרֵר. <לב>

שבת שלום. הלוואי.

רבקה

---

העגורים נמלטים מרעם התותחים בבהלה

העמק הנפלא , נעדר חיוכי פריחה

זועק - העגורנים ממריאים ובעיניהם דמעה. תודה רבה לך יצחק היקר, שבת טובה.

העגורים חולפים מעל הכפר
העגורים עפים אל הנהר
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם ... (אמנון ברנזון, שרים הגבטרון)

במכחול מילותיך תיארת יצחק היקר תמונה עצובה וכואבת. הימים ימים של מלחמה והעגורים שהגיעו מהצפון הקר בדרכם לדרום החם עצרו באגמון החולה , שומעים את קולות המלחמה ופשוט בוכים.

תודה יצחק על השיר הכואב והנוגע.

שבת רגועה ושקטה

שמוליק

אין זה שקט מרגיע, זהו שקט מתוח המדבר בשם המתים. כמו העגורים הסמליים האלה הדומעים יחד עם כולנו. קולות מלחמה, כמו אבדו המקומות לעשות אהבה.  

אכן גשמי ברכה דומעים

הכל התבלבל בטבע ובעיקר האדם

יצחק יקר

**********

הנוף הנפרש 

כבר אינו מוכר,

דהה יופיו,

הטבע התכסה

בכאב .. 

גם העגורים דומעים

את נמלחמנ .. 

עונג לקרוא שירתך

והדימיים הנלווים ...

שבת טובה ושקטה

ממני עליזה.

.

מעריכה עד מעריצה אֶת התמדתךָ ואֶת התמסרותךָ לבלי-

סוף-אתרים-של-משוררים. 

בערך בתאריך הזה, 2 בפברואר השנה, גיליתי ב-גוגל קרוב 

ל-40 (!!!) אתרים כאלה. 

זמן קצר לאחר מכן, הייתי כבר ב-"הרשימה השחורה" של 

שמונה (8) (מחקו אֶת הפוסטים שהעליתי), אולי יותר, 

גיליתי אתרים נוספים, 

ו- 

גיליתי שכולם-כולם (גם אַתָּה) מעלים אֶת אותם החומרים 

אצל כולם. 

יש כמה משתתפים ששוטפים-מורחים-ממלאים אֶת הדפים, 

מעלים 10 או יותר פוסטים במכה אחת, פעמים מספר באותו

יום,

יש כמוךָ, רק שיר/פוסט אחד בכל פעם (כך עשיתי),

אין תגובות, רק לייקים, אלא אִם כבר "חברים ותיקים" : 

מכירים מאירועים. 

קריאה של ממש, של פוסט - המם. 

והאמת: אין הרבה מָה לקרוא שיהיה רציני, שווה אֶת 

המאמץ.

בקיצור: כאמור, מעריכה ומעריצה אֶת התמדתךָ. 

אני הרמתי ידיים. עוברת, מדי פעם, תו לא. 

כאן, אצל גלי, יש קריאה + תגובה. 

פחות רעש, פחות WAW, אבל קוראים ומגיבים. 

זהו, יצחק, יקר. 

אַל תכעס עליי: רציתי לשתף.

בשורות טובות, 

שלךָ, <לב>

רבקה

---