בכי העגורים*

וגם בעיני עכשיו דמעה

יצחק, אח יקר שלי

תודה, תודה שהבאת לי את דמעת העגורים.

תודה .

אני שומעת את קולם 

נישא מעל קולות המלחמה ומתמזג איתם.

תודה יקר שלי

תודה על החיבוק

תודה על הדמעה.

מחבקת אותך. 

.

הנוף הידוע, הידידותי, הפך לנוף זר ותוקפני. 

הכאב שלךָ, יצחק, איש יקר, הכאב הזה משוֹרר כאן אֶת

האובדן. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, מְשׁוֹרֵר. <לב>

שבת שלום. הלוואי.

רבקה

---

העגורים נמלטים מרעם התותחים בבהלה

העמק הנפלא , נעדר חיוכי פריחה

זועק - העגורנים ממריאים ובעיניהם דמעה. תודה רבה לך יצחק היקר, שבת טובה.

העגורים חולפים מעל הכפר
העגורים עפים אל הנהר
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם ... (אמנון ברנזון, שרים הגבטרון)

במכחול מילותיך תיארת יצחק היקר תמונה עצובה וכואבת. הימים ימים של מלחמה והעגורים שהגיעו מהצפון הקר בדרכם לדרום החם עצרו באגמון החולה , שומעים את קולות המלחמה ופשוט בוכים.

תודה יצחק על השיר הכואב והנוגע.

שבת רגועה ושקטה

שמוליק

אין זה שקט מרגיע, זהו שקט מתוח המדבר בשם המתים. כמו העגורים הסמליים האלה הדומעים יחד עם כולנו. קולות מלחמה, כמו אבדו המקומות לעשות אהבה.  

אכן גשמי ברכה דומעים

הכל התבלבל בטבע ובעיקר האדם

יצחק יקר

**********

הנוף הנפרש 

כבר אינו מוכר,

דהה יופיו,

הטבע התכסה

בכאב .. 

גם העגורים דומעים

את נמלחמנ .. 

עונג לקרוא שירתך

והדימיים הנלווים ...

שבת טובה ושקטה

ממני עליזה.