יצירות אחרונות
אַחַר הַשָּׁרָךְ / שִׁיר-עַם מִסְּפָרַד / מִסְּפָרַדִּית / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -21/11/2024 13:46
אמסטרדם שלי (4 תגובות)
יצחק אור /שירים -21/11/2024 10:10
קשה להביט לאחור (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -21/11/2024 06:35
לָגַעַת🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -21/11/2024 05:36
פְּרִימָה (שיר ישן מעודכן) (3 תגובות)
🐝🐝BeeBee /שירים -20/11/2024 23:55
גיא ההריגה- הטבח הנורא (10 תגובות)
מרים מעטו /שירים -20/11/2024 21:16
מה לך אישה (14 תגובות)
אילה בכור /שירים -20/11/2024 19:13
מִיקָה מִגְדַּלּוֹר (3 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /סיפורים -20/11/2024 16:56
חמצון (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -20/11/2024 15:09
ואינך שואלת למה (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -20/11/2024 15:07
סיפורים
מכנסיים קצרים6.2.24
שיחקנו בהפסקה הגדולה בגולות בשטח בית הספר. היינו ארבעה בני עשר וגומה תקנית עוצבה באדמה הקשה. זה היה יום חם במיוחד. הייתי שחקן לא רע למרות שנראיתי יותר כילד בגיל הגן. שמוליק, שהיה ממשפחה במצוקה, הגיע לבית החינוך הממלכתי משכונת בית-אליעזר הנחשלת, והיה אצלנו בכיתה המבריק בתלמידים. ידעתי שלבש את המכנסיים הקצרים הגדולים והבלויים של אחיו הבכור. הוא נראה בוגר ורציני מכולנו. בזמן שהיינו שקועים במשחק שמתי לב לגולה קטנה, אדמדמה ובעלת נימים שצצה משולי מכנסיו. אמרתי לשמוליק: שמוליק אתה מצלם. הוא הסמיק ואמר- גם אתה, לא פעם. לא עניתי לו וניצחתי אותו במשחק. יותר לא דיברנו בינינו. במלחמת ששת הימים נודע לי ששמוליק נפל בקרב הנורא על גבעת התחמושת. זה עניין שיש בו הרבה מקריות. ובכל זאת... תגובות
דני זכריה
/
צילמת וזכית
/
06/02/2024 21:58
שמואל כהן
/
זיכרון של ילדים בני עשר שיחד משחקים בגולות🌹🌹🌹
/
07/02/2024 04:24
גלי צבי-ויס
/
שמוליק
/
07/02/2024 06:07
צביקה רז
/
תודה לך גלי יקרה
/
07/02/2024 08:36
גלי צבי-ויס
/
יום נעים צביקה יקר ובשורות טובות. ❤
/
08/02/2024 07:50
אודי גלבמן
/
נוגע ללב!
/
09/02/2024 07:05
התחברותתגובתך נשמרה |