האם אתה זוכר שאתה בתוכם(החיים) עכשיו, כאן, ביחד עם המילים האלה ביחד עם הנשימה שאתה בזה הרגע נושם. האם אתה פתוח מספיק בשביל להסתפק בעובדה הזאת???
האם אתה סוגד אותם? את עצמך?את הכל? או שיש לך רשימה של מטלות בראש?
האם אתה לא נהנה פשוט להיות כאן, חי, בזמן הזה ולעשות את מה שאתה עושה.??????????????????????????????????????????????
כל רגע הוא חדש, האם אתה יכול לקבל זאת ולוותר על הרצנות והצפיות האישיים בשביל לשלוט או שפשוט תתן לו להיות ובכך תתמסר לו.
תנשום!!!!!, זה חיים שאתה מכניס פנימה. תנשום עוד....... כל הזמן
האם אתה מודע לעובדה שכל נשימה פנימה, היא חיים שאתה בוחר להכניס כל רגע מחדש אם כל נשימה חדש?
האם אתה מרגיש כל הזמן כאילו אתה בטיול. גם כשאתה בבית. או שיש לך משהו בראש שחוסם את העתיד הלא ידוע ואת העבר שלא נמצא??????????????
האם אתה יודע שצחוק ועצב, חמלה וקנאות, פחד וביטחון באים מאותו המקום***לך תחפש משהו לצחוק עליו. ככה אתה רוכב על החיים והחיים לא רוכבים עליך.
נדרשת: ראיה שלמה לגבי הכל=לקבל הכל כולל את עצמך בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב. להפסיק לנסות לשנות דברים מה שצריך ישתנה מעצמו.
תרכב על הסוס=קלילות
וותרנות= לנטוש את האנוכיות ולהפסיק לנדנד לחיים ולנסות לצ'קמק אותם לרצונות האישיים שלך. תן לזה להיות(ג'ון לנון)
סדר עדיפויות=תמיד תזכור מה הכי חשוב
-רצונות אישיים אגואיסטים או הדרך(רצון החיים שאתה חלק מהם)
-להישאר אתה בכל מצב או להיבלע לתוך אחרים בשביל הנזקקות שיקבלו אותך.
-להישאר או לברוח.(להיכנע לפחד ולדאגה או להסתובב אחורה ולהביט להם בעיניים......הם תמיד חלולים)
-אחריות= אתה אחראי לכל תחושה, הרגשה, שקוראת בכל רגע נתון. אין פחד, דאגה, ציפייה, רצון, שאתה לא בוחר להשאיר שם. הכל בחירות שלך. אתה תמיד יכול לוותר על כל אלה ולבחור מחדש בכל רגע חדש. בדיוק כמו שאתה בוחר לנשום ולחיות בכל רגע מחדש.
כבוד=להיות מודע לזה שכל אחד מהאנשים על כדור הארץ הזה הם חלק מהחיים האלה בדיוק כמוך.(גם היטלר). האם אתה מקדיש להם את אותה האנרגיה שאתה מקדיש לעצמך?
***מה שיש בכל רגע נתון, זה החיים. זאת המציאות. ברגע שאתה לא אוהב את מה שיש ולא מסתפק בכך, אתה לא רואה את הקסם. ואז אתה בעצם מתחיל לשחק אותה אלוהים: לא מתאים לי הסידור הזה ורק אם זה היה ככה, או שזה ישתנה ואני לא יהיה ככה…. ואתה בעצם יוצר תנועה של סבל, של אשליה. האגו אומר לך שמשהו חסר. אני רוצה משהו, אני מצפה למשהו, ועד שלא אשיג אותו אני לא אנוח. מעצם המשפט הזה אפשר להבין את התנועה ההרסנית, תנועה שהאגו היה רוצה שתאמין שיהא נכונה.
תסתפק בזה שאתה חי וזה הכל. זה העכשיו. רק כך יש אושר אמיתי.
***אי אפשר לשקר לעצמך. אם אתה מקבל את הכל, אתה תאוהב גם את הסבל, גם את החרא וגם את הפחד.
תבוא לפחד עם שני ידיים מושטות ותעטוף אותו בלי לחשוב פעמיים, בלי לפחד, תזנק עליו, תזרוק את עצמך פנימה בלי הגנות, בלי התנגדות. ערום בלי שום דבר.
--תהיה אמיץ---
***תהליך ההתבוננות חשוב ביותר, הוא מוכיח שרוב המחשבות כל הזמן משקרות. כל הזמן גוררת אחריהן עבר או עתיד. אף פעם לא עכשיו. ומכך גם האני, הקולות של הרודן הזה בראושך, הוא אשליה אחת גדולה שמורכבת מזכרונות מהעבר, דאגות על העתיד. ותמיד לשפוט, רק לשפוט את כל העולם. כמובן, בגגל שהעולם הוא אמיתי והאני הוא שקר. שניהם לא מתערבבים טוב ביחד. ושזה בעצם רק קול של רודן שמספר לרוב שקרים ומספר לך שאתה שונה, שאתה לבד, שאתה נפרד משאר הנשמות בעולם, וגורם לך כל הזמן להתעסק ולדאוג אך ורק לעצמו. ככה שאם אתה רוצה ליראות את האמת רוב הזמן אי אפשר להזדהות אם השקרן הזה.
אתה זה אני ואני זה אתה. כולם חלקים ממך ואתה חלק מכולם. תואהב אותם כמוך ואת עצמך בדיוק כמוהם ותמיד תסתכל בגובהה העיניים.
האם לא הכל מושלם כמו שהוא? אולי יש איזה דפק במסלול של כדור הארץ סביב השמש, אולי מישהו עשה טעות ואנחנו מאחרים?, אולי הכל לא ב-סדר, אולי אתה,(אגו) בכבודך ובעצמך צריך לבעוט לצרוח והתאמץ להזיז ולשנות דברים?
***תזכור תמיד לשכוח ולשלול את כל הידוע בראש. אין זכרונות, אין מי שיודע, הכל חדש ויתחדש שוב ברגע הבא. שום דבר לא חוזר על עצמו, רק האגו מחפש תמיד לשחזר חוויות. הוא תמיד בוחר לרדוף אחרי דברים שאי אפשר להשיג(רגעים שנעלמו ולא ישובו, דימויים פיקטיביים). בגלל שהסיפורים שלו מוכרחים להיות שיקריים. הוא רק שם בשביל לתת לך פוש למעלה. בשביל לאפשר לך לצמוח ולגלות, הוא שם בשביל שתראה כוונה ברורה וחזקה להגיע לאמת. תגיד לו תודה כי בלעדיו הכוונה והנכונות לפרוץ החוצה לא יכלו להתקיים. אבל ביחד אם התודה, תמיד תזכור למסור לו: לא תודה, זה לא בשבילי. אני מוותר.
