מבט אל ילדותי בצל הורים ניצולי שואה

הַסִּפּוּרִים הַמְּצַמְרְרִים

הָעֵדוּיוֹת , הַסְּרָטִים

זוֹ לֹא קוֹמֶדְיָה

זוֹ הָיְתָה מְצִיאוּת אַכְזָרִית

אִי אֶפְשָׁר לִצְחֹק

גַּם אִם רוֹצִים

אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יְלָדִים.

שיר מרגש ועצוב כתבת מריים היקרה , השפעת השואה על הדור השני היתה חזקה מאד עוד מגיל הילדות כשאי אפשר היה יותר לצחוק.

יהי זכרם של כל הניספים ברוך.

הציור של אליחי מעצים את התחושה שעולה מן השיר.

יום רגוע ובשורות טובות

שמוליק

זה מטלטל כהוגן. הילדות בה חיית, סיפורי השואה המזוויעים ומן הסתם, הצחוק לא היה במקום. איזו ילדות בצל הזוועות. 

גליאהובהלי

ואני מאחלת לך לא רק פעמיים כי טוב אלא כל הטוב שבעולם

אמן ואמן

בכל האהבה שבעולם

ממני מרים

מרים יקרה, אני שומעת את הצחוק האילם שלך, כי ידעת שאסור לצחוק.

מצמררות המילים שלך, ילדות בצל סיפורי הזוועה של השואה.

גדלת בצל משק גלגלי הרכבת שנסעה אל המחנות

וכמה היה קשה היה לילדה הקטנה להכנס למקלחת,

כשברקע מסופרים סיפורי מקלחות הציאניד משם...

לגדול בצל המסיפורים משם

זו לא הייתה ילדות.

מחבקת אותך מרים יקרה.

מרים אהובה

**************

לא פשוט לעבור ילדות

עם סיפורים מזוויעים

מהמחנות.

מורכב לגדול בבית

בו הצחוק נאסר

ואת היית ילדה רכה בשנים

ועם הסיפורים הללו צמחת

ואת עודך  נושאת אותם בליבך ...

זוכרת את השיר הזה מתוך ספרך

חוטים פרומים

מאד כואב ...

מברכת להמשך יום רגוע יקרה לליבי

עכשיו ... כבר מותר לך לצחוק ...

באהבתי הרבה אליך

תמיד עליזה !

עוד שיר מצמרר שאיתו גדלנו דיר סיס

ולא ידענו ולא נדע את נפשנו מבעתה

עד סוף הימים כולם 

היבוא היום בו נתאושש מהמשא הזה על כתפינו?

אסור לצחוק וזה עצוב