הָעוֹלָם צַר וְאִישִׁי,

איזו תחושה מכאיבה וכואבת. הבדידות הזו. ואיוורור הבית לכבודה של המנקה. עצוב... 

למרות הריח והסגר שמרגישים בו

המנקה תנקה ותאוורר מאמינה 

יום מועיל יקרה

גַּם בַּיִת סָגוּר

צָרִיךְ לְאַוְרֵר

גַּם אִם בַּבַּיִת

גָּרָה זְקֵנָה

לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר..

תודה רבקה יקרה על שיר המעורר מחשבה , אולי גם את המדינה שלנו שהפכה לאטומה צריך לאוורר מריחות רעים.

שבוע מבורך

שמוליק

<לב> לכךְ התכוונתי, שמואל יקר. <לב> אקטואליה בלבוש סיפור אחר. <חיוך> תודה!! <לב>

 מָה הִיא תַּחְשֹׁב עָלַי אִם יִהְיֶה

פֹּה רֵיחַ שֶׁל בַּיִת סָגוּר עָזוּב כְּמוֹ רֵיחַ פִּיהָ שֶׁל זְקֵנָה זְנוּחָה

בּוֹדֵדָה-

רבקתי היקרה,

עצוב, התעצבתי כשקראתי על דודה אוגוסטינה

חשתי את בדידותה,

את הצורך לעטות על עצמה "פאסון"

גם אם בסך הכל מגיעה, עובדת משק בית,

שרגילה למראות ולריחות.

ועכשיו וידוי קטן, חיוך עצוב היה לי על הפנים כי -

כי נזכרתי באמא שלי.

אמא שלי בדיור המוגן, נתנה לאחת העוגדות לרדת לחדר הכביסה

ולהכניס את כבסיה למכונה... ואז

את תחתוניה (שלא היו מלוכלכים) השאירה בדירה וכיבסה בכיור,

כי לא נעים שאותה עובדת תוציא מהשקית תחתונים קצת ריחניים...

אמא שלי הייתה לידי פולניה.

אוהבת אותך המון רבקתי היקרה,

מחקבת אותך.

וגם נשיקות שולחת.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה ענקית על השיתוף, <לב> ונשיקות שלוש וחיבוק ואהבה רבה לךְ. <לב>