נוסטלגיה כואבת*

.

הוֹ. יצחק. יצחק. 

אני אחרי הפוסט של איילה, "ארצי היפה" , ועכשיו, עִם הפוסט-

השיר שלךָ, כבר אין לי אוויר ... 

כן, אַתָּה חלון לַאהבה, לַטבע, לַיפה, ולָעצב.

השאלה שלךָ, המסיימת ונועלת אֶת שירךָ, מייסרת: 

האִם העץ שנטעתָּ ישרוד אחריךָ ... 

תודה רבה-רבה-רבה, איש יקר, משורר אהוב. <לב>

רבקה

---

פעם בנינו עפיפונים מנייר עיתון

קני סוף מהאגם ודבק קמח

הפרחנו אל-על אהבות

ואושר היה בלבבות..

פעם היתה כאן מדינה , מכונת  רעל לא פעלה ולמלחמה הלכנו כאיש אחד בלי לדעת מי בימין ומי בשמאל והיום נאשם בפלילים מוביל אותנו אל השאול.

נקווה לימם טובים יותר כי אין לנו ארץ אחרת.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

איש יקר

אתה לא משלים עם המצב בהווה

והעתיד -מי ישורנו?

נקווה לטוב איש יקר

בעזרת השם

ערב טוב ושקט

ממני מרים

כואבת את המילים

עייפת חונה על ליבך החומל 

ואתה עדיין חלון לאהבה 

לאסוף את השבריריות כאן

נשמנו ניחוח תאנים ...

מקסים

עדיין נותרת חלון לאהבה, על אף הכאב הזה ושובל העצב שהותירה בך האהבה הזו. 

לא יכולנו לדעת רזי העתיד

כאב רב היה נחסך מליבנו

ואתה עדיין חלון לאהבה ...

יצחק יקר !

התחברתי לשירת אהבתך

היפה והנוגה

ולזכרונות העבר ...

הבית הראשון היכה בי

כמו ואני כתבתיו ...

שבת אור

ובשורות טובות !