מישהו אמר לי פעם

צמרר אותי השיר הזה. 

הקור הזה שעבר דרך המילים הוא יותר הקור האנושי סביב. תחושת ה"לבד" כמו לאיש לא אכפת. גם עכשיו וגם ברגע הפרידה מן החיים.

אכן, לאחר המוות אין זה משנה כלל. מה שחשוב זה עתה, כשאנו בחיים.

נגעת בי מאוד בשירך גליה אהובה. 

כשנמות יקברו אותנו
ביקבי ראשון לציון.
שם ישנן בחורות
המגישות כוסות
מלאות יין אדום אדום... (עממי)

כשנמות כבר לא משנה יקרה איתנו. אם יזכרו אותנו ואת פועלנו בעולם הזה מה טוב.

אני מאחל לך עוד שנים רבות בבריאות טובה  גליה יקרה.

שיר נוגע ללב וכואב כתבת .

יום שקט ומבורך

שמוליק

אך איש לא ידע מתי

מאחלת חמימות 

.

אה גליה. גליה יקרה. גליה אהובה. 

אני מבינה. נדמה לי. 

בנךְ האהוב איננוּ (רובי, אִם אני זוכרת), ואַתְּ מרגישה אֶת 

הקוֹר ... 

נכון כתבתְּ, אולי מתוך הרגשת חוסר תוחלת להמשךְ החיים, 

חַיַּיְךְ. 

איש לא ידע איזה לילה עבר עלייךְ, איש לא ידע דבר. 

ואחרי מוֹת, גם המתים אינם יודעים כמה אנשים מבַכִּים 

אֶת לכתם. 

אִם (אִם!) איני טועה, גם המצב אצלנו מוסיף לךְ הרגשוֹת

קשוֹת. 

ולמרוֹת הכול, יש להמשיךְ. 

אני מקווה מאוד שתתאוששי, גליה אהובה. יש לךְ משפחה

אוהבת, מחבקת. 

אומנם זה מעט-מאוד, אבל - גם אני אוהבת אותךְ. מאוד. 

חיבוק, שלךְ, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה, כמה שאת מבינה וזוכרת, כול מה שכתבת נכון. חיבוק חם ואוהב בחזרה ממני, עברה עלי תקופה קשה, ועדיין ממשיכה, קשה להתחלק עם רגשות אלה אפילו עם בני משפחה קרובים, ההרגשה שלא מבינים שורה כול הזמן. תודה לך על אהבתך, גמאני  אותך.

גליה יקרה

חבר-ה אמיתי-ת תמיד יאהבו אותך בחייהם ויזכרו אותך לעד גם במותך

עד 120 בבריאות טובה 

ממני בידידות כנה

מרים

"כשאחד מאתנו הולך מעמנו
משהו מת בנו, ומשהו נשאר אתו"