בבקר הלכתי לקרית שאול

אפילו שהיא כבר שם 

היא שומעת

יהיה זכרם ברוך

בבית הקברות , מול קברות ההורים  שניצלו מהתופת וכאן בארץ הזאת את ביתם בנו ועליה נלחמו אתה מספר להם שהארץ בלהבות עולה ואיתה גם התקוות שכאן  יהיה שלום ושלא תהיה כאן מלחמה.

נקווה לימים טובים יותר.

שבת רגועה ושקטה

שמוליק

השיר הזה ריגש אותי מאוד. דבריה של אמך החכמים כל כך. המלחמה הארורה שאינך יודע כיצד להציגה בפני אחותך, ובכל זאת אמך מצביעה על השינוי הכה מהותי. אין לנו ארץ אחרת ולא נפסיק ללחום על קיומה. 

ועל החיים כאן בעתיד - גם כשלא אהיה - מה יהיה?
ואני הולכת כל יום לבית העולמים

כך במסע כומתה שלי עוברת אצל ההורים

מספרת - שואלת - בלי תשובות נשארת

תודה על השיר הנפלא והנוגע

אודי יקר, עצובות ומרגשות המילים שלך אל אמא שלך.

אני כמעט יכולה לראות אותך מביט עמוק אל תכול עיניה 

מנסה לגלות שם תשובות.

אני יוגעת את תחושותיך.

אמא ואבא שלי, גם הם שם בקרית שאול ומעבר לגדר, בנם שנפל.

גם אמא ואבא שלי, שאבדו את כל משפחתם בשואה אמרו לי

שהם רצו לעזוב הכל וללכת - אבל אין להם לאן ללכת.

ועכשיו, אני מסתכלת על הנכדים שלהם והנינים שלהם

וחושבת,

מה יהיה עליהם? 

איזה עתיד צפוי להם במדינה הזו

על הבית שהורינו בנו להם כאן.

כל כך עצוב וכל כך כואב.

זהו שבר אמיתי,נורית יקרה

.

אודי, איש יקר, ברשוּתךָ: 

עברה בי צמרמורת. 

דבריךָ אל אִמךָ, התיאור המדויק, השאלה הנוקבת, 

והתשובה הנחרצת שקיבלתָּ-ניחשתָּ: 

כאן, בארץ, סופסוף יש מקום ללחום בוֹ. 

במילים אחרוֹת: לחיוֹת על חרב. 

במילים חסרוֹת עידוּן: לחיוֹת בארץ, להילחם, ולמוּת בעד 

ארצנו, הד לדבריו של טרומפלדור: "טוב למוּת בעד ארצנוּ. "

(היום כבר יודעים-חושדים שהמשפט הנ"ל הוא המצאה.)

ולמעשה, אִם האדם-הישראלי חפץ-חיים, 

טוב עשתה אחותךָ שעזבה ...

אודי, יקר, אִם פגעתי ברגשותיךָ, אנא, סלח לי. 

<לב>

רבקה

---

לא רבקה יקרה כל כך ..למה פגעת??

אמא שלי מאד נפגעה מעזיבתה של אחותי אבל כיום אני שמח שעשתה זאת 

פחות מישהו לדאוג לו. 

היום ראיתי לרגע את רבין הטלביזיה וההשוואה הבלתי נמנעת קטלה אותי ממש ...