ראיון

ראיון

בחדר שלך צלילי טלפונים

שומעת קולך, בהפסקות קצובות

אפרכסת ביד

מתנדנד על כיסא

מסתכל בי.

מספיקה לקרוא את כל התעודות

ציוני השבח

קטעי עיתונות

על גבי הקירות האילמים.

ידיי נינוחות על שולחנך הרחב

גבי זקוף

מאומן בשפת גוף.

השפתיים שלך נעות בכיוון חד-סטרי

מעין חיוך, על שפתיי

הדלת נפתחת, נסגרת

ודמות מחוייטת נכנסת ושבה, חליפות.

אני שואלת עצמי, אם לצחוק או לבכות