בקיץ, ליד המקרר

בַּקַּיִץ, לְיַד הַמְּקָרֵר  
יֵשׁ טִפּוֹת קְטַנּוֹת.  
מַכְתִּימוֹת בַּבַּרְוָזוּת,  
עֲקֵבוֹת מְטֻנָּפוֹת.  

הֲרֵי מַגַּשׁ הַקֶּרַח הֶחָדָשׁ;  
רְווּיֵי מַיִם מִתְחַלְּקִים,  
בֵּין הַדַּיָּרִים  
הַחֲדָשִׁים וְהַקְּפוּאִים.  

טַלְטַלַּת רְטִיבוּת,

מִבְחָן לִיצִיבוּת,

כִּמְעַט קוֹרֵא בְּקוֹל, 
וְהִנֵּה.

מִן הַכִּיּוֹר,

מַשִּׁיל שׁוֹבֶל גָּדוֹל,  
הַיָּשֵׁר אֶל מֵעַל נַקְנִיקִיּוֹת טִבְעוֹל.  

נוֹפְלוֹת אָז בַּדֶּרֶךְ קְצָת טִפּוֹת,

מְבַשְּׂרוֹת בּוֹא קַּיִץ,

בּוֹא שַׁלְהֶבֶת מִרְפָּסוֹת.