באותו ערב סיפרתי לאשתי את הבדיחה, רק שליתר בטחון שיניתי את הביצים לכריכים.
"עכשיו אני מבינה למה אתה מתעגל כל כך בזמן האחרון. תמשיך להאכיל את הצמיגי השומן שלך בסנדוויצ'ים! תמשיך. תראה איך הם יגדלו בקרוב לצמיגי אוטובוס! או אפילו של מטוס. אולי אפילו של ג'מבו!"
***
די התעצבנתי בבית והלכתי לחברי, ארז. הוא תמיד מוכן לקבל אותי כדי לפטפט על הספורט והחברה'. גם אשתו תמיד שמחה שאני מבקר אצלם, כי אז בעלה היה מפסיק להטיל עליה כל מיני משימות מציקות והיא הייתה יכולה ללכת לחדר שינה לראות את הטלנובלות הדרום אמריקאיות שלה.
גם אתמול, כאשר הגעתי אליהם, ארז היה בסלון, כל תשומת ליבו בתכנית הספורט ואשתו מקרקרת סביבו.
אחרי "שלום" ודיבורים על מה בכך של כמה דקות, סיפרתי להם את קורותיי באותו יום. אבל הפעם, בבדיחה שלי לא היו לא ביצים ולא כריכים. הפעם הכנסתי סופגניות לתוך הסיפור.
סיימתי די מהר – כמה זמן צריך כבר כדי לספר סיפור שהכרתי כמעט בעל פה אחרי שחזרתי עליו היום כבר פעמיים – והסתכלתי על ארז.
הוא המשיך להביט על הטלוויזיה ופתאום צעק, "תעביר לו, נו מטומטם, תעביר!"
אחרי כמה שניות התכנית הסתיימה והוא פנה אלי, "אידיוטים - לגמרי לא יודעים לשחק. תגיד, דיברת משהו על סופגניות? איפה הן?"
אשתו התנהגה בצורה שונה לגמרי – ברגע שסיימתי את הבדיחה היא נעלמה במטבח וחזרה רק אחרי כמה דקות עם מגש מלא כל טוב. "אני מצטערת ששכחתי שאני אמורה להיות מארחת, אבל הסיפור שלך הזכיר לי את חובותיי."
***
היום בבוקר תפסתי קורבן נוסף - בני. התחלתי לספר לו את הבדיחה אבל לקראת המשפט השני – למעשה במילה השלישית של המשפט הראשון – הוא קטע אותי, "אבא'לה, אני לא מבין מ'שאתה אומר. אני ילך לבצפר ואחר כך ידבר 'תך. ותן לי חמישים שח, אם אתה כבר פה, כי אני צריך 'תו."
***
הגעתי לעבודה והחלטתי לכתוב הכול במחשב. אבל כשרציתי להשתמש בכמה סמיילים בסוף של הסיפור, לא מצאתי אותם. במקום זאת ראיתי רק הודעה של 'החלונות': "שימוש בסמיילים בטקסט לא מצחיק אסור בהחלט. הקובץ יימחק לצמיתות. מה ברצונך לעשות?" וכמובן שמיד מתחת לחלון זה הופיעו חלוניות עם כל הבחירות ש-'החלונות' בנדיבותם הרבה הקצו לי: "אישור" ו-"ביטול".
אחרי שלחצתי על "ביטול", התחיל המסע הארוך שלי דרך "האם אתה בטוח שאתה רוצה לבטל?" ו-"תחשוב פעמיים לפני שאתה מבטל" ו-"אם תבטל, לא תוכל יותר מאוחר לחזור בך", ועוד סדרה של שאלות דומות שמטרתן היחידה לדאוג שאני לא אשגה. כשסיימתי את התהליך ובדרך איכשהו הצלחתי לפרמט את כונן הקשיח F שבכלל אין לי כזה במחשב, הבנתי שמישהו הכניס לי וירוס-בדיחה.
נכנסתי עוד פעם לתיבת הדואר האלקטרוני שלי וראיתי שהמכתב שפתחתי מקודם מאחד מחברי פורום ההומור שלי, הוא שהפעיל את הווירוס. קראתי עוד פעם את תוכנו – זה לקח רק שנייה, היות וכל מה שהיה בו, הסתכם בשלושה מילים: "הנה משהו מצחיק" ואחריהן סדרה של שישה סמיילים בתנוחות צחוק שונות.
ישבתי מול המחשב וחשבתי שהצדק עם השולח, הבדיחה שלי לא תוכל להשתוות להומור שהוא הפגין בשליחת מכתבו אלי.
*****
אז אני שואל אתכם, מה לא בסדר עם הבדיחה שלי - האם היא באמת לא מצחיקה, או זה אני שלא מספר אותה בצורה נכונה?
או אולי עדיף שאחליף את הביצים, הכריכים והסופגניות למשהו אחר שיגרום לבדיחה להיות מצחיקה? או עדיף שבמקום שמונה ביצים, אכתוב שתשובתו של חיים הייתה "שבע" - האם אז זה כן יהיה מצחיק?
אם יש לכם איזה ראיון מה צריך לעשות, תמהרו להגיד לי, כי בשבוע הבא אני הולך לספר את הבדיחה בכנס שוטרים מצטיינים של מחוז דן. הזמינו אותי לשם כי אשתי אחת ממצטיינות, והיא ביקשה שאני אגיד משהו.
אני מקווה שאותם הבדיחה הזו תצחיק...
