מכתב בשקית (כן יש דבר כזה כשתקראו תבינו) 
מי אינו זוכר מספרי הילדות את אלה שספינתם נטרפה והם הוטלו לאי בודד.
כמה סיפורים מתארים איך המסכנים שביקשו ישועה בתוך בקבוק שתייה
שהיה ברשותם טמנו מכתב ובו ביקשו הצלה וחילוץ ואז השליכו את הבקבוק לים בתקווה שמכתבם יגיע לאיזה חוף והמוצאים אותו יחלצו להושיעם,
בסיפור שלי לא היה אי בודד ואין בקבוק אלא שקית ניילון קטנה.
וזה הסיפור:
30 ביולי, מתגלגלת לי ברחובות כדי להגיע לים, לקחתי איתי את הספר הרביעי שלי "כציפור חופשייה". היה בדעתי לטייל לאורך החוף מה שאני מכנה
"מסע כומתה לשיפור הכושר" - ואז לקרוא מן הספר שיר אל מול הים.
הבחירה תמיד קשה: מי יהיה השיר הזוכה? אני אישה, אתם יודעים
ואל יכעסו הפמיניסטיות על מה שאכתוב עכשיו: אני אישה ונשים לפעמים מתקשות להחליט ולכן דוחות את ההחלטה לרגע האחרון
ובכן, החלטתי לא להחליט בינתיים.
עודי מול הים ישבתי לי על החול ונגסתי בתיאבון רב מן הכריך הטעים שהכנתי בבית. לאחר שהתחזקתי בזכות המזון שבא לקרבי צץ בי רעיון: בידי עוד נותרה השקית שבה ארזתי את הכריך. עודי בוהה בה פתע בא משב רוח
שפרצה גם אל תוך השקית, הכניסה בה המון אוויר והיא נעשתה נפוחה ופתוחה כאילו היא מצפה למשהו שיכנס בה. או אז קרעתי דף מן הפנקס הנמצא תמיד בארנקי וכתבתי בו: "זה מכתב בשקית, מי שימצא את השקית ואת הפתק מתבקש להתקשר למספר הטלפון הרשום בו. למצלצל אתן כשי את ספר השירים שלי "כציפור חופשייה" את השקית שבה טמנתי את הפתק העפתי אל החלל והרוח נשאה אתה ממני והלאה. ממקום מושבי עקבתי אחר מעוף השקית המתרחקת והולכת עם הרוח , עד שנעלמה מעיניי. שאלתי את עצמי אם מישהו יתייחס לשקית שעפה לה ברוח ובתוכה פתק קטן.
בינתיים נכנסתי לים תיניתי קצת אהבים עם הגלים הגבוהים שחבטו בי
בחיבה,לא העמקתי מדי, שכן הים ממש סער אבל המים היו חמים ומלטפים בדקות שבמהלכן שכשכתי במים נשטפתי באהבה גל אחר גל באו אלי,
אמרו "שלום,אביה" וליטפו חבטו בי.זה היה כל כך נעים!, עצמתי עיניי. התמכרתי, התמזגתי, הקשבתי לגלים, יש לי דיבור איתם לפעמים.,
הרי אני בת הים
האדוות לחשו לי "הרי את מקודשת לים" באהבת אמת חובקת
לא החשיתי. החזרתי לים לחישות אהבה, אחרי שבדקתי ווידאתי שאיש לא ישמע.
(מעשה האהבה הוא מצב אינטימי שבינו לבינה. לא עניינם של אחרים).
בתום האהבים יצאתי מן המים ישבתי ציירתי על החול. יצרתי ממנו גם פסלונים נחמדים. הייתי שלווה ורוּוויה והנה פתע הטלפון החכם שלי צלצל -
המספר לא היה מוכר. אמרתי בנימוס שלום ואז קול נשי רך וענוג ענה לי
"שלום, מצאתי את המכתב בשקית". דבריה ריגשו אותי:
וואוו, חשבתי, אז יש עוד אנשים שמתייחסים לדברים קטנים...גדולים...
שאלתיה היכן היא נמצאת ? ענתה לי שליד אולם השמחות "כוכב הים"
עם כל המשפחה. חוגגים יום הולדת עניתי לה שתביט למטה אל החוף אני מניפה יד ושגם היא תעשה זאת הרי אנו במרחק ראייה.
ואכן מצאנו זו את זו - שאלתי אם היא יכולה להגיע אלי...פשוט לרדת אל החוף וענתה שתעשה זאת בשמחה.
בהגיעה נתתי לה את הספר. היא שאלה מאיפה הרעיון?
אמרתי לה "העניין פשוט מאד: אני מבקשת לפזר את אהבתי ומכאן יצא הרעיון".
היא חייכה ואמרה שהיא אוהבת אהבה. כל אהבה!.
השבתי די מוקסמת ממנה שכמוה כמוני.גם אני אוהבת אהבה
חזרה האישה אל משפחתה שגילתה כי לא רק חתן מסיבת היום הולדת זכה במתנות. גם האישה ששבה מן החוף. היא הראתה למשפחה את ספר שירי-אהבה שנתנה לה אישה אחת זרה, ש"עושה דברים משונים כמו לשלוח מכתב בשקית אבל כל כך נחמדה וחמה! חבל שלא הצעתי לה שנהיה חברות"
–אמרה והסמיקה מעט. 
