שְׂעָרִי לָבָן, לִבִּי אָדֹם כֵּהֶה,

בנעוריך סיקרן אותך ואת הצועני למי תהיו דומים בשיבתכם ואנחנו דומים בשער להורינו, בלב אנחנו נותרים אדומים כשהיינו. תודה רבה לך רבקה היקרה, צהריים טובים. 

.

דני יקר, יקר, 

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךָ, וצהריים טובים גם לךָ.

<לב>

רבקה

---

.

צביקה, ידידי היקר לי מאוד, 

הוא, הצועני, כאן ...

(התבלבלתָּ, אבל: כל הכבוד לזכרונךָ. באמת.)

תודה רבה-רבה-רבה, ובריאוּת! <לב>

רבקה

---

תודה רבקה יקרה על השיר העוסק בזיקנה ובשינויים הפיזיים והרגשיים הנלווים אליה, תוך השוואה בין הנעורים לבין הזיקנה. את בוחנת את הדמיון והשוני בין עצמך לבין בן זוגך.

השיער הלבן מסמל את הזמן שחלף, הזדקנות והתבגרות. ההשוואה לשער ההורים מעידה על המשכיות דורות והעברת תכונות תורשתיות.

לב אדום כהה מסמל את העוצמה והעומק של הרגשות, שנותרים עזים למרות השינויים הפיזיים. ההשוואה ללב ההורים מעידה על המשכיות רגשית וחיבור עמוק.

הנעורים משמשים כנקודת התייחסות, כתקופה של חוסר דאגות ותקווה לעתיד. ההשוואה לנעורים מחדדת את  השינויים שחלו בחייך ובן זוגך.

האהבה אמיתית תמיד מנצחת גם בחלוף השנים כשהשער מלבין אך כשהלב אוהב הוא צבוע בצבע אדום כהה. מקסים השיר.

יום שני מבורך

שמוליק

.

הוֹ. 

תודה רבה-רבה-רבה על הנופך שהעתרתָּ על המיקרו-טקסט 

הצנוע שלי, שמואל, רומנטיקן יקר, יקר. 

האמת היא ש- עסקתי אךְ ורק בשאלה אחת, בלי קשר לזוגיוּת 

ו/או לאהבה: השאלה היחידה והמילים האחרונות, שם:

במה אנחנו, הוא-עצמו ואני-עצמי, דומים לנַעַר שהוּא היה

ולנערה שאני הייתי, אז, בימֵי נעורינו? 

תודה רבה שוב, המשך יום נעים ושנה טובה, הלוואי! 

<לב>

רבקה

---

כולנו רקמה אנושית אחת. גם זה הצועני ששיבה זרקה בשערו, ממש כמוך, ממש ככולנו . 

.

גליתי יקירתי האהובה, 

הצועני שלי יהודי כשר למהדרין, בן לניצולי שואה,  ... 

ואני מבינה היטב אֶת רוח תגובתךְ.   

אוהבת אותךְ, מעריכה אותךְ יותר ויותר, 

שלךְ כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה-רבה שוב, גליתי יקירתי האהובה, 

המשך יום נעים ושנה טובה ומיטיבה לךְ, לכם. <לב>

רבקה

---

לרוב זה לאב או לאם

חשוב לדעת רבקה יקרה

.

תודה רבה-רבה-רבה, המשך יום נעים, ושנה טובה ומיטיבה לךְ

וליקירייךְ, איילה יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

ואני כלל לא דמיינתי שאזדקן אי פעם, גם לא עכשיו...

.

אודי, יקר, לפעמים בּוֹגֵר להפליא, לפעמים ילד-נער נצחי, 

אַל תסַפר לאף אחד, בסדר? אז בסוד כמוס: 

גם אני לא. 

גם לא עכשיו. 

בעיקר: לא עכשיו. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, אודי יקר.

המשך יום נעים ושנה טובה ומיטיבה לךָ. <לב>

רבקה

---

אז בואי נרתום מרכבותינו

לסוסי פרא לא אצילים 

ונכבש פסגות וכיפות הרים

בהן דרות לנצח  אשליות הנעורים

.

הוֹ. 

הוֹ.

הוֹ !!

איזה כייף! קדימה! 

אַתָּה יודע שאני מתקשה בביטויים מסוימים. אנסה

להתגבר על הקושי, בעיקר-בעיקר עכשיו-עכשיו.

במקרה של בלבול אצלי, אַתָּה תדריך אותי, טוב? 

<לב>

רבקה

---

.

אביה אהובה, אביה יקרה לי מאוד, מאוד, 

זאת ה-שאלה, לא-פשוטה, די כואבת. ובכל זאת ... 

(טוב, אַתְּ, כילדה-אישה ואישה-ילדה, מבינה אותי, נכון?)

תודה רבה-רבה-כדולה על תגובתךְ ועל בכלל. 

המשך יום נעים ושנה טובה ומיטיבה לךְ, לכם. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה,

איך שרנו פעם, הימים חולפים שנה עוברת...

כן, השיער הלבין גם קמטים צצו על הפנים

אבל בפנים, בפנים אנחנו עדיין צעירים, 

אפילו - קצת - דומים למי שהיינו אז,

רק שאז היינו בלי כל התובנות והדאגות של עכשיו

וזה היה כל כך יפה, היינו יפי הבלורית, אבל...

גם השיער הלבן יפה, והוא הולם אותנו רבקתי היקרה,

אני נושאת את שלי בגאווה.

אוהבת אותך המון 

ומאחלת לנו שנה שקטנ ורגועה.

.

נוריתי יקירתי. 

נוריתי השובבה, נוריתי האהובה. 

נכון, נכון מאוד: השיער הלבן הולם אותנו. מאוד. 

גם אני גאה מאוד בשלי.

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, 

ושנה טובה, רגועה, 

עִם תוספת קמטים רק מהחיוכים ליקירינו, הלוואי. 

שלךְ, תמיד, <לב>

רבקה

---