תְּנוּעָה אַחַת,

השיר מתאר תהליך קוסמי עמוק של התרחבות והתמזגות. הוא מציג תמונה של יקום דינמי, משתנה, שבו הגבולות בין קיום לאי-קיום, בין חומר לרוח, מתערערים ומתמוססים.זה כנראה המצב לא לא בלוקסמבורג או במונקו אלא כאן בישראל. עשרים שנים מלאו לנער , הוא חי - צמח ועכשיו הוא דומם הוא מת. שיר עוצמתי , כואב ומעורר מחשבות כתבת רבקה יקרה.

נקווה לימים טובים יותר

שמוליק

דקויות בהתבוננות במילה הזו. דקויות בהתבוננות ביקום כולו עד לננונקודות. הכל יש בו. חי צומח ודומם ו... מת. 

נפעם - תנועה אחת והיקום מתממש ומתפשט. תודה רבה לך רבקה היקרה, שנה טובה ומיטיבה.

אכן העולם מלא בנקודות שחורות

שהאדם מצייר

שבתשלום

יעלה יצמח וימריא

ואף על פי כן נוע תנוע... כך אמר גלילאו

ומה עם הקיום?

ואיף נראית ננונקודה?

ובכלל

התהיות שלך רבקתי לא נותנות מנוח מאז קיומו של האדם.

.

נננקודה דורשת עדשה סוּפר-אולטרה-היפר-חזקה ...

נוריתי יקירתי, הקיום עצמו לֹא ברור לנו, למרוֹת ההתקדמוּת

באסטרו-פיזיקה: 

הכוכבים שאנחנו רואים ומתו לפני אלפי שנים, 

החורים השחורים (כמה יש?)  ומי יודע מה בתוכם, זולת

השערות מושכלות, 

(להמשיךְ?)

נשיקה על מצחך וחיבוק אוהב, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---