פְּגִישָׁה וָחֵצִי

את מדמיינת עצמך כותבת בזום בשלל של רגעים והממשלה מצידה חוגגת ראש השנה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה.

ואחרי כל מה שאת מדמיינת  כל התיאורים - בזום אחד - 
ושדות הקטל - ואז הסיום

הוֹ הַמֶּמְשָׁלָה חוֹגֶגֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה

מענין ויפה!

ללא סימני פיסוק את כותבת, את מאפייני העת הזו והם צורבים. צורבים בלב. 

יוֹם בַּחַיִּים

בֹּקֶר 

פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן וְצִפּוֹרִים

וּבַצָּהֳרַיִם

בִּשּׁוּלִים

קַבְּצָנִים

וּצְרָחוֹת שֶׁל יְלָדִים

וּבָּעֶרֶב

כְּלָבִים נוֹבְחִים

וּמִלְחָמָה 

עִם חַיָּלִים נוֹפְלִים

וְרַק בַּמֶּמְשָׁלָה

אֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה

הַשָּׂרִים חוֹגְגִים.

יום בחיי  מציאות חיינו העגומה תארת רבקה יקרה  ורק הממשלה המנותקת מהעם יכולה להשרות לעצמה לחגוג. שיר עוצמתי עם הרבה חומר למחשבה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק