הַבֹּשֶׂם / 3 / כִּמְעַט אַחֲרוֹן /

ריח המוות ניתן לזיהוי 

אין בושם שיטשטש את ניחוח האמת 

<לב> תודה, ענת. <לב>

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות רבות. השיר לעניות דעתי מציג את המוות כגורל בלתי נמנע של כל אדם, כמקום שבו כל ההבדלים בין בני אדם מתבטלים. הוא מדגיש את חוסר האונים של האדם מול המוות ואת חוסר משמעות החיים מול הנצחיות של המוות. השיר מעורר מחשבות על הזמן, על הזיכרון, ועל מקומנו בעולם.

ביום הזה ה-7 באוקטובר זה כל כך נוגע.

יום שקט ורגוע

שמוליק

אין בשמי שקר. אין דבר שיפיג את ריח הפגרים הנישא באוויר. צורב! 

ללא כחל ושרק, מעלה על נס: בפאתי העיר שורצים רוחשים בגדים בדלי הבדלה ובלואי אדם וחווה בלי תאריך תפוגה ואין בשמי שקר שם. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב ומיטיבי. טוב שכך. 

חבל שאנחנו צריכים להתבוסס בסחל'ה 

כמו שאומרים המרוקאים

פגרים כבר מתים ומציפים את הריח הנורא של המוות

באנו לחיות

זכותינו לחייך עוד בחיינו. 

מזכיר לי שהסצנה האחרונה בספר הנורא "הבושם"

היתה קניבלית. בקצה השוק 

<לב> תודה על הפירוט, רחל, אהובה. <לב>  כן, נכון. <לב>

שם. במקום בו פגרים, פגרי בני אדם,  מושלכים על האדמה,

שם יש רק ריח של ריקבון ושל רימות רוחשות

זה ריח, ששום בושם לא יצליח להרחיקו.

שם האמת מתגלה במערומיה...

רבקתי היקרה, פתחתי את המכסה של בקבוק הבושם שליד מיטתי,

כזה שפעם אחיקם הביא לי, אבל הריח לא הצליח להפיג את הריח שהפיצו מילותיך.

אז אני שולחת לך חיבוק

חיבוק שיש בו רק ריח של אהבה.

<לב> בדיוק-בדיוק מה שאני זקוקה לוֹ. תודה!  <לב> נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, <לב> חיבוק ולליל מנוחה ואהבה רבה. <לב>