נִשְׁאֲרָה רַק תִּקְוָה - 7.10.24

עברנו כברת דרך עד שהגענו הלום, מתקשים להאמין שעברנו את הדברים ונותרה התקווה. תודה רבה לך אביה היקרה, יום מואר. חייבים כמה שיותר מהר לצאת מהלופ הזה. 

אנחנו ממאנים להאמין כי חלפה כבר שנה. שנה של כאב, עצב גדול. ובכל זאת את מבקשת לשמר את התקווה, להאמין כי יהיה טוב. 

גם אני...

תחושה של 9 באב ועכשיו. 

.

כן, שנה קלנדרית, היום.

תקווה - למעטים, יחסית. 

הרגשה כבדה מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, אביה אהובה ויקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

כֻּלָּנוּ כְּבָר שָׁנָה חֲטוּפִים

בַּיּוֹם הַזֶּה נִזְכֹּר וְלֹא נִשְׁכַּח

וְהַשָּׁמַיִם  עַכְשָׁו

לְכָךְ עֵדִים

גַּם  הֵם בּוֹכִים וְשׁוֹתְקִים.

תודה אביה יקרה על השיר שכתבת מדם ליבך , אין מילים לתאר הכאב , את הזעם והתסכול שעוברים על העם הזה כבר שנה ועדיין לא רואים את האור בקצה המנהרה.

נקווה לימים טובים יותר.

שמוליק