האיש המיועד

איזו מחשבה קשה ומכאיבה. ההמתנה הזו לסוף. ולמה לא בכלל להכנס לממ"ד. מכאיב...

בצל המלחמה סבא אבא רובץ לו במיטתו ובוהה בתקרה, אדיש למתרחש סביבו כאילו כלום לא קרה. תודה רבה לך צבי היקר, יום טוב.

ללא רצון לחיות יותר. השלמה עם הסוף הזה. קשה מאד ועצוב 

.

בימים טרופים אלה. 

כנראה, הספיק לוֹ. 

גם זאת בחירה, לא חשוב מה חושבים ומרגישים האחרים. 

תיאור דרמטי, שיר דרמטי, צביקה יקר-יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ, וחתימה טובה. <לב>

רבקה

---

השיר מציג את הזקן כמי שבחר להשלים עם גורלו. הוא אינו מתנגד למוות, אלא מקבל אותו כעובדה מוגמרת. ההתעלמות שלו מהקריאה לברוח אל הממ"ד, למרות הסכנה הקרובה, מעידה על ניתוק מסוים מהמציאות או על החלטה מודעת להישאר במקום. שיר כואב ועוצמתי כתבת צביקה היקר.

נקווה לימים טובים יותר

שמוליק