נוֹשֶׁמֶת אֶת גַּלֵּי הַיָּם

מרגש, מבטא התרוממות נפש: את לוקחת את יתד האהבה שתקעת בו ונושמת את גלי הים. תודה רבה לך אביה היקרה, יום טוב.

מִלִּים כְּמוֹ הָיוּ גַּלִּים,

מִתְנַפְּצוֹת אָז עַל הַחוֹף

שָׁם בֵּין הַסְּלָעִים.

הִיא לְבַד

יוֹשֶׁבֶת עַל הַחוֹף

מַקְשִׁיבָה לַשִּׁירִים

שֶׁבְּרַדְיוֹ מִתְנַגְּנִים

וְהַלֵּב מְחַפֵּשׂ מִלִּים

אַךְ הֵן נֶעֱלָמוֹת

בֵּין הַגַּעְגּוּעִים

לָאַהֲבָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת

מֵאֲחוֹרֵי חֻלְצַת הַטְּרִיקוֹ.

הַחֲלוֹמוֹת הָפְכוּ לְאַשְׁלָיוֹת

הַזְּרוֹעוֹת מוּשָׁטוֹת,

אַךְ אוֹתוֹ הֵן לֹא מוֹצְאוֹת..

לְבַד מוּל הַגַּלִּים,

הַדְּמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת.

רַק הַיָּם מַקְשִׁיב

וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹלוֹת.

עוד שיר מקסים כתבת אביה יקרה , שם אל מול הים  את מחבקת את המילים ומקשיבה לשירים המתנגנים ברדיו  ואליו חולמת ומתגעגעת לרגע שיבוא ואשליה תהפוך למציאות שם על החוף.

לך כרגיל במקום תגובה כתבתי שיר.

יום טוב ושקט

שמוליק

.

מילותייךְ הן ידייךְ, אביה אהובה, יקרה, משתוררת בין כאב 

לאהבה. 

שיר אדיר. שירתךְ. 

הולכתְּ אותי אֶל עולמךְ. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ, אביה, רגישה, נפלאה. <לב>

רבקה

---

הפעם גלי הים משיאים עמם עצבות מסוימת, אהבה המתפוגגת לה לאיטה ואכזבה. 

את יקרה

ידי אהבה לגלים

המיה עולה מהשורות

כגעש הים...