הִתְעוֹרַרְתִּי עִם זֶה בַּבֹּקֶר

כשנולדתי נתנו לי שני שמות  שאם הייתי נשאר איתם  הייתי חייב לגדל פאות ולהניח תפילין כל בוקר. על שם סבא שנכחד בשואה.  למזלי היתה לי סבתא שראת את הנולד וכך נותרתי עם ארבע אותיות ושם מלח הארץ. באמת היטיב עמי בתקופות לא ממש מתוקות.ובאשר אלייך... פם ?פט? קט?

ההורים הבינו ששם פרטי לא צריך להיות גיבנת משפחתית. נתנו לי שני שמות כדי שאחליט בעצמי בבוא העת. החלטתי לא להחליט וככה נשאר (עד שמגיעה למעבר גבול וצריכה להסביר שההורים פסיכים כמו הילדה).

נחמד. קולע. תסכול? השלמה? 

אני שיניתי שם! כי לא סבלתי את זה שהעמיסו עלי הורי! ורק אמי ז״ל סירבה לכנות אותי בשמי הנבחר! 

פרץ מטופש ולא יותר. אני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה, ולא צריך לקחת את זה ברצינות יותר ממני.  אם אחשוב שזה ראוי להיות שיר, אכתוב משהו מחושב יותר. לי יש  שני שמות פרטיים בדרכון, ואני בסדר עם שניהם. גם ההורים.

כך באמצע המצח, העין השלישית. כן, שם מצוין בעצם. שיר הגורם לחיוך להתפרש על השפתיים. 

לכל איש יש שם. גם לך, ורק שתי אותיות יש בו. כמעט עוץ לי גוץ לי, אלא שאני יודעת מה שמך.