סיפורי החצר הגדולה 4
חתולי החצר הגדולה
עדכון חדש לסיפור ישן
הכל התחיל עם אנה, שכנתי בכניסה השלישית: גבוהה, שדופה, סיגריה בפה וכלב ביד. הכרתיה כשחזרתי ארצה, אחרי שנים בנכר, ועברתי לגור בדירת ילדותי. לשנה. רק לשנה. עד החלטה אם אני נשארת לצד אמי החולה, או חוזרת לעיר הגדולה מעבר לים ו״קופצת״ אליה כל חודשיים שלושה . בלבי ידעתי שלא אחזור לשם: שני חתולי האפורים, הגזעיים, המפונקים והטפשים,״עשו עליה״ אתי. אני-יכולתי לחזור לעיר הגדולה.הם- חייבים יהיו בהסגר למשך 6 חודשים. ללא החלטה הפכה תל אביב לביתי, לפחות למשך חייהם של חתולי הקשישים.
אנה ראתה אותי עומדת בכניסה לבניין , אובדת עצות לצד עשר מזוודות, עשרים שקיות פלסטיק של מרקס אנד ספנסר ושני כלובי הטסה ענקיים, בהם נהמו שני המלכותיים הפרוותיים שלי.
אנה נעצרה בין הממטרות שבגינה היבשה, נרטבה כולה, ובקולה אפוף העשן שאלה אותי "מה בכלובים?". התפתיתי לרגע להצהיר על נחשי אנקונדה מזאיר, אך היה ברור ששאלתה לא נבעה מחוש הומור מפותח. עניתי לקונית: ״חתולים״ ונפניתי לגרור את עשר מזוודותיי ועשרים שקיות הפלסטיק מחוץ לטווח הממטרות.אנה לא הרפתה: ״את מאכילה אותם ביבש?" שאלה, עניתי לה שהם אוכלים מזון מיוחד, בשל גילם המופלג.
"כשתאכילי אותם," פקדה, ״תני קצת לחתולי החצר. גם הם רעבים".
לי ולחתולי רחוב אין דיבור. חתולים גזעיים לעומתם הנם כמעט בני אדם, ועוד מלכותיים!! ״פחיסטנים״ הנם מטרד ציבורי מזה רעב, ועדיף להתעלם מהם.
היו שם לפחות עשרה, רעבים, שהסתובבו בין רגליה של אנה. מתחככים בנעליה ומשמיעים קולות גרגור של קטנוע בן 50 CC. בעיר הגדולה שמעבר לים לא נתקלתי בחתול רחוב: חתולים- היו בהמוניהם. כולם עם קולר ושם ומספר. חתולי רחוב-אין! קראתי פעם בעיתון שם כי סקר של פרופסור מכובד גילה כי קיימים באי המלכותי יותר בעלי חתולים מחתולים !!! נראה שהחתולים עושים Time Share עם הבעלים. לטיגר, החתול או הראשון שלי הייתה מעריצה ברחוב הסמוך: הוא נהג להיעלם ליומיים ולחזור שמן ומדושן עונג בלקלוק שפתיים ובאתגר: ״נראה מה את תתני לי היום?״
עליתי לדירונת שלי. הנחתי את השקיות במטבח. ואת המזוודות בחדר. נתתי למלכותיים דרור ואף האכלתי אותם. מול עיני עלו עינייהם הרעבות של 10 הפחיסטנים. לא עברו שעתיים, והאינטרקום שלי מצלצל, וקול מעושן פוקד עלי להביא מזון לרעבי החצר. התעלמתי. בחצות ירדתי 4 קומות בלי מעלית ״להוריד את הפח״. ולקחתי את שקית הגרגרים. מול דלת הכניסה נגלה מחזה מדהים: 10 חתולי רחוב, בצבעים שונים, בגילים שונים וממינים שונים זכרים נקבות וכל מה שבין- יושבים בחצי עיגול ארכיטקטוני ומדוייק-מול דלת הכניסה שלי, כאריות מאולפים בקרקס ,ומחכים, בלי מילה. בלי יללה. בלי נפנוף קל שבקלים של זנב חתולי!!!
פיזרתי את הגרגרים על השביל. השקט האצילי התרסק ברעש של צריחות ונשיפות וכפות ידיים עם ציפרניים ענקיות עפות לכל הכיוונים: תוך 3 דקות לא נשאר גרגיר. ואז-הם שוב התיישבו בחצי עיגול.מחכים להדרן.
זה קרה לפני שנים. היום- אחת לחודש יוצאת ממני הזמנה טלפונית לבעליה הנחמד של חנות החיות שלי, לשק אחד גדול באמרי: ״אני רוצה את הטוב ביותר שיש לך ב-18 קילו, כי את הזבל הזול מלפני חודש גם הרעבים ממספר 16 לא אכלו, והם אוכלים אפילו את עיתון " הפורע"!!" ותדאג לתת לי הנחה״. ערב, ערב אני יורדת, ארבע קומות בלי מעלית, ומאכילה 24 חתולי חצר, או אולי 36 מהם, פלוס כל המזדמנים. הרי בת קול עוברת ברחוב: "חברה, במספר 14 יש אחת שמאכילה ב"ספורטמיקס" ולא סופרת).וכך אני חוזרת לישון עם הרגשה שהצלתי את העולם.
המלכותיים עברו מזמן לגור אצל החתול הגדול בשמיים. במקומם, גרים אצלי שלשה פחיסטנים שנפלו לקערת השמנת: שניים הגיעו אלי ליומיים כגורים בני חודש ואחת נזרקה לפני הכניסה שלי ביום חורפי קר. בגיל שבוע: בשכונה עברה כאש בין עצי היער השמועה שאני ״מכשפה״: מצילת-על ש לא נותנת לחתולונים למות. עד היום הצלתי כשלושים קטנטנים חסרי תקווה, שהפכו לפורעים רציניים מאד:,את יללות הקרב של "בוגרי חדר האמבטיה שלי" אני מזהה בין כל האחרים.שני המכוערונים תפסו מגורי קבע בסל הכביסה- שחורים לבנים עם נשמת זהב ואינטילגנציה של גאונים. T.S.Elliott כמה כאלה חתולי ג׳ליקו. וחודש אחריהם הופיעה ״הפרינצסה״ היפהפיה, ציפפי, המתגנבת לכרית שלי עם בוקר.אחת באמת יודעת לשלוף זוג טפרים כשצריך.
והיתר? כולם שמנמנים, כולם יפהפים, כולם מחכים כל ערב, במעגל, לחיבוק, לליטוף, למילה- ולא לאוכל!!! כבר מזמן אינם מתנפלים עלהגרגרים: כי תמיד יש להם.הנה מומו שתום העין, המאמץ כל חתולון קטן ויתום, ומנסה להניק אותו ולשמור עליו, ומימי המעוקרת- הפולה פרעושים משני גורים חדשים.ותולי- שניצל בגיל שבועיים ממוות בטוח, ועבר דירה לדירתי, ובלילה מר ונמהר אחד נכנע לחוש הנדודים שלו, יצא ונדרס ע"י נהג פרוע שפגע וברח, ושבר את לבי. והנה צ'יף, מלך החצר...ששרד שמונה שנים קשות, ואומץ ע״ עדה , ששנאה חתולים. ...גם גרי האפור, המסורס המאוהב קשות בג׳ינג׳יקי כתום הזנב ומנסה לתהות אתו אהבים, ולג׳ינג׳י כלל לא אכפת, ולינדה, וממלו.....כולם נשמות טובות. והם הוציאו ממני, בתוך הכאוס של חיי, משהו רך וטוב: ולא רק אצלי: סביבם התפתח "חוג האוהבים"- שבשכונה- אותם מוזרים, כמוני, שבידם תמיד כלי נשק: שקית מזון ומפתח לברזים. אנחנו אפילו מדברים! עם אנשים זרים שאיננו מכירים. ומוצאים אחווה נפלאה, באמצע עיר גדולה, מלוכלכת ומנוכרת. מסייעים אחד לשני, ומעבירים מידע על ה"אויבים"- שונאי החתולים שלא יהססו להשמיד להרוג ולאבד....
החצי הטוב יותר שלי, מבעד לנהמות "אין לי כוח יותר" מסווה חיבה גדולה שהתפתחה בו לקרועי האוזן ומרוטי השפם שם למטה. ראיתי אותו,
כשחשב שאיני רואה, חולק עמם פרוסת סלמון מעושן וחתיכות דג.... אבל הוא מכחיש. אני מ ח תה נשארת כאן בינתיים, כי בעיר הגדולה שמעבר לים אין לי 24 (או אולי 36) חברים טובים על ארבע, המשמחים את ליבי כשעצוב לי, ומחלקים את שמחתי כששמח לי ומזכירים לי כי מותר האדם מהבהמה היא יכולתו לראות מעבר לצורה החיצונית- אל הנשמה האנושית ואל הנשמה החתולית. הוספתי דיבר לעשרת הדיברות: ואהבת לחתול כמוך, ויהיו ימיך על האדמה טובים יותר ורכים יותר, כי מי שאוהב חיות, אוהב גם בני אדם!!!.ואולי כח האהבה הזה הוא, הוא הניצוץ האלוהי בכל אחד מאיתנו- ומי שיש לו אהבה כזו- יש לו אהבה ליקום, ויש לו גם תקווה לעולם טוב יותר, ומקום בלב לאהבות גדולות וגם לאלה הקטנטנות.........
והנה נפל דבר, וחתולי החצר הגדולה ואוהביהם-נסערים ורוגשים: ״עוד מעט יגיעו הבולדוזרים״. הלחישה הזו, הנשמעת אצלנו כבר יותר מעשרים שנה, מגיעה לשיאה הנבזי. עשרים שנה חלפו מהיום שבו פרח מתווכים צעיר, שבועיים לפני בחינות ההסמכה שלו, הציע לשכנים חלום: יבוא יזם עשיר ונדיב ובמקום הדירות המצ׳וקמקות שלנו, בבתי רכבת טוריים, יתן לנו במתנה דירות חדשות במגדל עם מעלית, ואולי גם עם חניה. מתנה משמיים. ולא יעלה לנו פרוטה!!! והאיש הצעיר והנמרץ מתחייב להביא לנו הצעה נהדרת ויקבל את שכרו מאותו יזם חביב ונדיב....ועמד בדברו, אותו פרח מתווכים צעיר ונמרץ, והביא הצעה שנראתה מצויינת, על פניה. וקידם אותה במרץ רב. אני, התמימה, חשבתי לי כמה נדיב אותו יזם, המוכן אפילו לשלם על דירתי הקטנה פי 1.5 מערכה בשוק!!! או לתת לי דירה חדשה, בשטח כפול משטחה בטאבו!!!! רק שאחתום!!! תמימה הייתי, אבל גם פחדנית גדולה בענייני נכסים וממון -גם. בהם- איני מבינה. אבל יודעת שכשמציעים לי זרים מה שנראה נדיב-אליה וקוץ בה! לקחתי את ההצעה למשרד עורכי הדין הידוע, שמרקל, שמרקל ושמרקלוביץ, עו״ד ונוטריונים, שילמתי להם בדחילו ורחימו ה׳ אלפי שקלים בצירוף מע״מ, קיבלתי חוו״ד בהירה ומנוסחת יפה, כולל ציטוטים מהתלמוד ומהמשנה ומהחוק הבריטי וגם זה העותומני, ובסופו של מסמך נאמר בבהירות: ״אל געת. ״.לא נגעתי. גם שכניי לא!!! רכשתי לי שונא-לחיים, אותו פרח מתווכים צעיר ונאה, שכבר נגע בעושר בקצה אמתו, וראה את היכטה מתפוגגת, ובית הקיץ בבורדו נעלם., וכמה שכנים עגמומיים, אבל המשכנו הלאה, והלאה והלאה, והנה פרויקט השמד מרים את ראשו הסב, ומתממש: אני עצמי איני גרה שם יותר.הובסתי ע״י החסר במעלית. פרח המתווכים הזקין, ואת כספו והונו עשה במקום אחר-השכנים שרבו-מתו בחלקם, ויורשיהם ממשיכים את מלחמת העולם המשפחתית.דוד לא מדבר עם שלמה, אחיו כבר עשרים שנה. הבנות של חביבה הזקנה רבות על דירת הירושה העומדת בשממונה כבר שנתיים. הקונה של מיצקוביץ פיצל דירה, והסתבר שהבת של פנחס ירקוני, איש מפא״י המפורסם, בנתה בחצר תוספת בלתי חוקית לדירה הקטנטונת שלה. ותקבל ארמון כי היא בועד.
מחר יבואו הבולדוזרים, ולחתולי החצר הגדולה, או ליורשיהם לדורותיהם, ייהרס הבית. וכדרך חתול בעירו-הם יעברו לבתים שליד, שגם הם ייהרסו, ואז יעברו פעם נוספת, עד שיימצאו מאכילה שלבה רחום. ואני? אשלח, כמנהגי, שקי אוכל חתולים פעם בחודש ליפת הנפש שמאכילה את חתולי החצר הגדולה. ואני? מאכילה 30 משופמים במקום מגורי החדש, גם לכאן יבואו הבולדוזרים: עוד שנה שנתיים. ואין פיתרון להולכים על ארבע. עיר גדולה ורחומים בה-מעט.
כל הזכויות שמורות לBeeBee
עודכן
08/11/25
