שְׁקִיעָה

מנשרים קלו ומאריות גברו (שמואל ב, מ"ג)

מהשיר העוצמתי שכתבת עולה תחושה שהמציאות בה אנו חיים הופכת לשקיעה והחלומות שוקעים אל תוך הלילה כשברקע חיילים הנלחמים כאריות נופלים ובתוך אמא אדמה הם הופכים מזון לרימות. אנחנו אנה אנו באים  ולאן אנו שוקעים.

שיר נוקב ונוגע בנימי הנפש כתבת רבקה יקרה.

נקווה גם לראות את הזריחה שתמיד מגיעה אחרי הלילה.

יום רביעי מבורך

שמוליק

זו עדות עצמית אל אופיך, אישיותך, חוסנך. העובדה שאינך מוותרת ולא משנה מה. 

והאדם... כן, גלגוליו והרימות הללו המצפות לו אי שם . 

אלה היו חיים אחרים, גלגול אחר ואת מתעקשת. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב ומיטיב.

 משחר ועד ליל

מילדות עד מוות

ברשותך , נזכרתי בקפקא...

זו את רבקתי, כך את מעידה על עצמך

אבל 

בגלגול אחר, האם זו הייתה עקשנות

ואולי תכונה אחרת...

הכל בעולמנו עובר גלגול

אבל הסוף של כולנו הוא אחד -

הרימות אוכלות.