בארץ זרה

בארץ זרה  |  חֵימִי כץ

אֵיכָה נִתָּן לִרְאוֹת הַכֹּל
בְּאוֹר כָּלֶה,
מֵחֶבֶל אֶרֶץ קְדוּמַת חֲלוֹם
נוֹתְרָה אַךְ דִּמְעָה.

בְּאֶרֶץ זָרָה,
אֲנַחְנוּ נוֹדְדִים
בֵּינוֹת עֲנָנִים וַאֲבָנִים,
חֲלוּקֵי דַּעַת וּתְכָכִים
בְּצֵל אֳרָנִים מֻכֵּי יָגוֹן וְסַעַר,
דַּקָּה כְּחוּט צְלִילֵי־תִּקְוָה.

יָדֵינוּ הַקְּמוּטוֹת חוֹפְנוֹת עָפָר
עָלָיו צָעֲדוּ רְבָבוֹת
בָּנִים, אָבוֹת וְאַחִים,
שִׁבְרֵי נְשָׁמוֹת מֻטָּלוֹת בְּצִדֵּי דְּרָכִים מְאֻבָּקוֹת
שֶׁל מְקוֹמוֹת אֵי־בָּזֶה שֶׁשְּׁמָם נִשְׁכַּח,
וְרַק הָרוּחַ עֲדַיִן לוֹחֶשֶׁת אֶת שְׁמָם:
"זִכְרוּ ."