שִׁיר לְעָמִית

עָמִית רוֹצָה לִכְתֹּב שִׁירִים

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי.

אָמַרְתִּי לְעָמִית תְּנַשְּׁקִי

אֶת הַמַּרְפֵּק שֶׁלָּךְ כִּי שִׁירִים נִמְצָאִים

בִּמְקוֹמוֹת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים, וְאִם תְּקַלְּפִי

אֶת הַצַּלֶּקֶת שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּכֶתֶף שְׂמֹאל

תִּרְאִי שֶׁשִּׁירִים יוֹצְאִים מִמְּקוֹמוֹת

שֶׁכְּבָר חָשַׁבְנוּ שֶׁנִּרְפְּאוּ. אַחַר כָּךְ

תַּחְתְּכִי אֶת הַוְּרִידִים בְּפֶרֶק כַּף הַיָּד כִּי

שִּׁירִים נִכְתָּבִים כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין מוֹצָא.

אָז עָמִית אָמְרָה אֲבָל –

אַל תַּפְרִיעִי לִי. עַכְשָׁו תּוֹרִידִי תַּחְתּוֹנִים

וּתְאוֹנְנִי בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. כִּי אִם תִּתְבַּיְּשִׁי

לָגַעַת בִּמְקוֹמוֹת מְבִיכִים כְּשֶׁכֻּלָּם רוֹאִים

לְעוֹלָם לֹא תִּכְתְּבִי שִׁירִים.

בַּלַּיְלָה

הֶעֱלֵיתִי אֶת עָמִית לָהָר הַקַּר

קָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ לְשִׂיחַ קוֹצָנִי

גָּזַרְתִּי אֶת הַשְּׂעָרוֹת שֶׁלָּהּ

וְשַׂמְתִּי לָהּ סַכִּין עַל הַצַּוָּאר.

עָמִית צָרְחָה נוֹרָא. אָמַרְתִּי

אִם אַתְּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָךְ

תִּכְתְּבִי אֶת הַצְּרָחָה הַזּוֹ בְּדִיּוּק

כִּי הַחַיִּים שֶׁלָּךְ תְּלוּיִים בָּזֶה.