נפלאות דרכי-השוקולד/ יעל כרמי גבאי 5.12.06 ©
למען הסר ספק,
הפעם משוררת אני , על עצמי.
או יותר נכון על מחמל נפש
ה ש ו ק ו ל ד .
אני חסידת שוקולד,
אל תתחילו לאמר -
גמ'ני... גמ'ני...
לא ביקשתי תגובות,
רק בסוף בבקשה,
בתוספת מחיאות כפיים רמות
באי מייל לא שומעים טוב למרחוק...
ובכן עד לפני הדיאטה, הייתי מסתפקת
בחפיסה גדולה של שוקולד, לבן,
שוויצרי, אם אפשר,
ואם אין היד משגת, מנשנשת אפילו... מקופלת...
מפוררת הייתי לעצמי כל פירור לקטן ממנו,
כדי להתענג ארוכות על הארומה והטעם,
ממש פרסומת סמויה,
פוי. תפסיקי כבר...
ומשנימוח טעמו בפי, והבנתי ,
שבעצם, כל החפיסה 'באותו טעם נפלא'...
הייתה ידי זולגת נמשכת , כלה והולכת,
ואז כלה ונחרצה, אמרתי בפה מדושן מעונג,
'בי ביי' לכל הקופסה...
אללה ירחמה....
אני לא ריחמתי, את הכל ממש נשנשתי...
ובכן, אם הכל היה כל כך פשוט,
למה לשורר ולגרות אתכם?
או הנה מתחיל הסיפור...
יש מי שבוודאי יאמר -
- תודה לאל... הרגה אותנו כבר...
ובכן ,על טעמו של השוקולד כבר עמדתי,
או יותר נכון.. כבר שמנתי
וביום אחד, כשכבר קיבלתי צורה מרובעת של חפיסת שוקולד ע נ ק י ת
הרופא החליט: "ד י א ט ה, גברת!!! דיייייייי!!!
מאתמול!!!"
בלית ברירה ויתרתי מהתפריט כמעט על הכל,
חוץ מ- שוקולד...עליו מי יכול??????
אז כדי להפחית בכמויות...קניתי שוקולדה מאוווררת
כזו שיש בה אותו טעם, יותר חורים, כשמסיימים, רק עוד ועוד רוצים..
החיילצ'יק היה בבית בחופשה,
(איך הוא תמיד מריח שמשהו טעים 'מתבשל' בביתי?
שיהיה בריא!|חמסה|)
לקחתי קוביה אחת קטנה, נשבעת!
'אל תתפסו אותי בקטנות'
נו, טוב , מודה, לקחתי שורה אחת שלמה...
ולמען הדיוק.. שלוש שורות..
ואת יתר החפיסה הנחתי ליד החיילצ'יק
- 'תטעם, ממי'.
תוך דקה סיימתי לתלות כביסה, ואל הבן נפניתי...
-לידו, ליד המחשב, ראיתי רק נייר כסף,
וחשבתי- WALLA, זריז הבחור, יותר ממני,
בלי להניד עפעף, רק עם הלשון וקצת סיוע מהאף,
את ה כ ל טרף???
-בדחילו ורחימו אליו ניגשתי
-איך היה, חיילצ'יק?
הוא הביט בי משתאה- מה זו רוצה ממני?
הרגע הייתה בסדר.
- 'השוקולדה'... אני מסבירה...
'המאווררת..."
'פתחתי חפיסה'... מסבירה לו עם הידיים,
במלמול חסר פשר הוא נד בכתפיו, 'לא משהו'...
- רגע!, לא משהו?! וכבר טרפת את כל החבילה?!
עכשיו תורי לחשוב שגידלתי בן באמת 'נחמד נורא'....
- מי גמר את החבילה?
- תגידי, אמא , אין לך משהו אחר לעשות, למען המדינה?????
- יש , אבל השוקולדה,
המאווררת,
אם לא אוהבים - לא חייבים לגמור הכל בשנייה,
אתה לא בביאפרה, אתה יודע... יש גם אוכל בבית הזה...-
- אמא, רדי מזה... בפקודה...
מתחת למחשב עיני צדו לפתע את לאקי הבלונדיני
הכוכב התורן, הוא לא שם לב לחורים המאווררים..
הוא אכל , טרף, ליקק ה כ ל - ב ש ק י ק ה,
ועיניו נחבאו מפני מבטי .
עכשיו , פעם ראשונה, אני הזלתי ריר,
רק חסר שגם אכשכש בזנב...
שוקולדה ממש מאוווררת,
הופכת כלב לאדם
ואדם לכלב...
- הב הב, מתי את קונה עוד חפיסה???
והכי טוב בלי חורים, אני לא בדיאטה, את יודעת.....
ווף, ווף, הלכה.
בטח עכשיו קונה חפיסה חדשה.... ווף...
סוף סוף עשתה משהו מועיל למען המדינה...
לאקי, סיים, ליקלק שפמו והתקפל אל זנבו...
אני מצחוק התקפלתי, ושבתי לידידתי... המקופלת.....
* * *
כל הזכויות והעונג, שמורים ליעל כרמי גבאי ©
לא לשלוח אי מייל אני עסוקה...
בזה הרגע ,פתחתי חפיסה חדשה
חחחחחחחח...
