נֶאֶחֶזֶת בְּחֶבְלֵי הַזְּמַן

את נטענת במגע ענן ומתערסלת במאזן. תודה רבה לך אביה היקרה, שבת מוארת. 

את יודעת להתבונן, וזה כה חשוב בחיים. את מתבוננת בענן הרך למראה ושוקעת בהרהורים, מחפש את האיזון הנכון בחיים.  

הַנֶּפֶשׁ נוֹדֶדֶת 
בֵּינוֹת  לְעַנְנֵי הַזְּמַן,
שׁוֹזֶרֶת  חֲלוֹמוֹת
בֵּין הַשִּׁיטִין,
וְאֶל מוּל פְּסֵיפַס שָׁנִים 
הִרְהוּרִים נֶאֱרָגִים.

מקסים השיר הקצר שכתבת אביה יקרה ,

המתאר מסע פנימי של התבוננות על הזמן, על הזיכרונות ועל המחשבות שבלב מתרוצצות על פני פיספס שנים. קצר ונהדר.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

והצילומים מעניינים

.

הוֹ. 

הוֹ. 

הוֹ !!

והַשִּׁירָה זוכה לשִׁיר המתערסל אִתָּךְ במאזן שאַתְּ יוצרת. 

תודה רבה-רבה-רבה ושבת שלום ומיטיבה, אביה אהובה, 

משוררת יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

היכולת להסתכל פנימה 

אל פסיפס החיים לראות על אף הענן וקיצפו המאחז עיניים

שיר  עמוק

תודה

שבת מבורכת

נפלא אביה יקרה,

נפלאה הדרך בה את מביטה בעננים 

וכמו שכתב אלתרמן: "עננים על ראשינו הרוח איתן..."

עולם שלם את מגלה שם.

אז -

אני שולחת לך ענן אדום של שקיעה, שרוצה לבלוע את העולם...