קנאי

נשקתי לעינייך הרטובות

מגשם , וקינאתי

קינאתי המים הנוגעים

כמו עת טעמתי מלח מבשרך

וקינאתי הים

ועברה בי עברה

עת , השתרעת חובקת את האדמה

ואסרתי מלחמה

לנצח , עם גופך הנפלא

וכאשר השמש שזפה עירום נסתרייך

קראתי גם אותה למלחמה

וניסיתי להסתירך מענן ואדם

ולא הייתה בי חמלה

וכשלבשת את הכותנת הלבנה , השקופה

קרעתי אותה מעלייך בחימה

אני עשיו נצחי של שדות צייד

אין בעולמי מקום ליעקב ונחמה

וכשהגיעו הקרעים

ניצת הגעגוע

הרכנתי ראשי מול האהבה

לך להם הם לך

והתחננתי גם לי ,

פיסת ארץ קטנה.